לפעמים בגלל יותר מדי זיכרונות מאבדים את האחיזה במציאות, הוא אמר, מניח על הכתפיים החשופות שלה שמיכה דקה, מסתכל עליה מסובבת סביב האצבע את הטבעת שענדה, טבעת עם אבן כחולה. אני מתכוון, הוא המשיך, לזה שאנחנו צריכים להתקדם קצת יותר, לצאת מהאזור הנוח שבנית סביבך, הוא כחכח בגרון, ולאפשר לעצמך חיים חדשים. סיימת? סיימתי את מה? סיימת לקשקש לי בשכל? היא המשיכה לסובב את הטבעת סביב האצבע שלה, סיבובים יותר מהירים. מה את חושבת שאני רוצה ממך? הוא שאל, מרים את המכנסיים החומים המשובצים יותר גבוה מעל המותניים, אתה רוצה בדיוק את מה שכל מי שהיה לפניך רצה…
הנערה הזאת הגיעה לכאן לפני שלושה ימים, מסוממת, עם חתכים בכל הגוף שלה, הקשבתי לו בזמן שעברתי על הצילומים שהיו בתיק מספר 6657, מצאו אותה משוטטת על גשר שער הזהב, הוא המשיך, לא ממש ברור כמה זמן היא שוטטה. היא אוכלת משהו? שותה? שאלתי, סוגר את התיק, לוקח מספר נשימות כדי להרגיע את עצמי מהצילומים שראיתי, אף אחד לא הכין אותי שבהתמחות שלי כפסיכיאטר אתקל בצילומים כאלה. לא…היא לא שותה ולא אוכלת, וגם לא משתפת אתי שום פעולה, הוא ענה, מרים את המכנסיים החומים המשובצים יותר גבוה מעל המותניים…היא גם לא תשתף אתך שום פעולה, התחלתי להתרחק ממנו, השמועות אומרות שהיא לא סובלת אותך…
איפה הבחור עם המכנסיים החומים המשובצים? היא התעניינה, התייאש ממני? איך את יודעת שזה לא הוא… הייתי מופתע, את בכלל עם הגב לדלת…אני מזהה לפי הצעדים, לעוץ לי גוץ לי יש צעדים כבדים יותר, והוא גם גורר את הרגליים שלו שהוא הולך. אני מבין, התקדמתי לעברה, כרגע אני מטפל בך, נעמדתי מולה. רוצה לגעת?…היא לחשה לפתע, מכניסה את היד שלה מתחת לגופיה המלוכלכת שלבשה, ממששת את החזה שלה. את מנסה להביך אותי, אמרתי, זה לא יעבוד. היא שלפה את היד מהגופייה, מתחילה לטופף עם כפות הרגליים שלה על הרצפה. אני יודע שפחדת, היא עצרה את הטיפוף על הרצפה, אני יודע שברחת מהמשפחה שאימצה אותך, אתה לא יודע כלום! היא התנשפה בכבדות, זאת את שחתכת את עצמך? לא וויתרתי, אני לא מתכוון לדכא אותך עם עוד כדורים, המשכתי להקשות עליה, אבל את חייבת לגעת בכאב…היא התחילה לסטור לעצמה, סטירות חזקות, לתת אגרופים בראש, ובדיוק שרציתי לעצור אותה מלהמשיך ולפגוע בעצמה, הוא הגיח… אצלנו בבית החולים, מתמחה צעיר, הוא אחז ביד שלה, מטפלים בחולים בשיטה אחרת, הוא הספיק לומר לפני שגופה צנח לרגליו, מנגב עם המכנסיים החומים המשובצים שלבש את הטיפות האחרונות שנותרו במזרק…
גם אחרי שנתיים טיפול, הוא סידר את המכנסיים החומים המשובצים שלו, כל עוד הטיפול לא כלל חומר תרופתי, היא לא תשרוד בחוץ, הוא עקב אחריה מרחוק, עולה להסעה שתיקח אותה למשפחה מאמצת חדשה. אני מאמין בה, השבתי, מצמיד לתיק 6657 פתק עליו כתבתי- לארכיון.
תודה שבחרת לקנות בחנות של אימא שלי, הנערה אמרה, בכרמן פלאוורס. אני אמנם כבר זקן, הוא חייך, אבל עדיין יש לי טעם טוב בבחירת חנויות פרחים, הוא לקח את הזר מידה, מבחין בטבעת שעל האצבע שלה, טבעת עם אבן כחולה בדיוק כמו הטבעת של הנערה מהתיק שהוא העביר למתמחה צעיר, לפני שלושים שנה, תיק מספר 6657.
** אני רוצה לומר תודה לכם, הקוראים שלי, תודה שאתם קוראים את הסיפורים שלי, תודה שאתם מחכים מדי שבוע שאפרסם אותם, ובהזדמנות זו אני מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שפתחתי www.facebook.com/yifatshellystory ששמו יפעת שלי- מהבלוג שירת הים, ובו אני מפרסמת גם את הסיפורים שאני כותבת וגם מפרסמת מדי פעם פוסט חשיפה על עצמי, ועל צדדים נוספים בי מלבד הכתיבה. מחכה לכם**