לא אומרים "איכס" על אוכל!
נשמע מוכר?
כשהייתי קטנה לא אהבתי סלק. למרות צבעו האדום והמושך הייתי נתקפת בחילה ממש, גם כשאבא שלי מיצמץ בשפתיו בהנאה גלויה כששתה את החמיצה של סלק בשמנת שסבתא הכינה, וגם כשאמא שלי ניסתה לשדל אותי במילים : " לפחות תטעמי לפני שאת עושה פרצוף, תנסי, את לא יודעת מה את מפסידה."
אז ניסיתי. ו…לא אהבתי.
ובזאת הסתיימו יחסי עם הסלק..
עד ש..
עם השנים השתנה לי הטעם.. הלשון שלי הייתה מוכנה לספוג קשת טעמים רחבה יותר.
(בגלל שבכל זאת ניסיתי..)
והיום אני ממש ממש אוהבת קרפצ'יו סלק (חי!) ברוטב רימונים.
עם או בלי פירורי גבינת עיזים מלמעלה..
חשבתי שבעצם זה נכון כגישה לחיים.
אז אם נשאר לכם אולי טעם "לא טוב" מסיפורי התורה ,(בגלל השפה הקשה? בגלל המורה הישנוני? בגלל שמישהו טרח להצמיד אותם ל "דת" ?)
אולי הגיע הזמן לבחון מחדש אם השתנה הטעם?
ב17.10.17 אני מנחה ערב מבוא וטעימה, לסדנת ביבליודרמה עם טוויסט של פסיכודרמה, עבור מתעניינים חדשים וגם וותיקים.(לינק להרשמה יצא בקרוב)!
זו תהיה הזדמנות לבדוק אם "טעים" לך ולהחליט אם תרצי/ה להמשיך לסדנת "מתחילים מבראשית" שתיפתח אחרי החגים ובה :
נתבונן בעין רעננה בסיפורים מספר הספרים, נקבל מפתח לאוצר הזיכרונות האישיים והקבוצתיים,
נגלה תובנות רלוונטיות לשאלות חיים שמעסיקות אותך וישמשו אותך במערכות היחסים המשמעותיות בחייך.
יחד נרקח תבשיל חדש וטעים…
אם את סקרנית לטעום-אשמח לשמוע ממך.