מאז שהייתי ילדה, הורי היו לוקחים אותי לבית הכנסת לשמוע את תפילת "כל נדרי". כיום אני ממשיכה להגיע לתפילות "כל נדרי" ו"נעילה" כי הורגלתי בכך ואני מכבדת את המסורת, מתרפקת על הנוסטלגיה וגם רוצה להרגיש שייכות לחברי הקהילה שלי.
אבל עניין הכפרה- זה דבר אחר. פה נדרש לי משהו אחר לגמרי.
כבר תקופה ארוכה שתפילות יום כיפור המסורתיות בבית הכנסת "לא עובדות בשבילי".
מה משמעות המילה לכפר?
בעברית מקראית פירושו לנקות גבשושיות ממשטח עם מהמורות ולהחליק אותו.
כל חטא הוא מהמורה בדרך, הוא מין גבשושית של לכלוך אנרגטי, והכפרה מנקה אותו ומחליקה את המצב כאילו לא היה.
איך?
הנוהג המקראי הוא על ידי מתן כופר, שהוא בעברית מודרנית, פיצוי הולם.
אבל ביום כיפור זה לא עובד ככה. אנחנו נדרשים לבדוק היטב את ה"ליכלוכים האנרגטיים" שיצרנו בראש ובראשונה כלפי זולתנו , ולבקש סליחה ומחילה, באופן מאד ספציפי: עלינו לפנות באופן אישי וישיר אל האדם שפגענו בו ולומר: אני יודע שכשעשיתי/אמרתי…פגעתי בך. אני מצטער. אני מבטיח שלא לחזור על כך. אנא סלח לי.
נדרש עומק ותעוזה כדי להתבונן בעצמי ללא משוא פנים ולזהות את המקומות שפגעתי, במתכוון או שלא במתכון ויותר מכך נדרש אומץ כדי לפנות אל מי שפגענו בו לבקש את סליחתו , ולהסתכן גם בסירוב.
מבלי שננקה את הלכלוכים האנרגטיים הללו- מה הטעם ללבוש בגדי לבן, לצום ולהתפלל "סלח לנו מחל לנו כפר לנו"?
מצאתי שמה שעוזר לי לעשות את עבודת ההתבוננות העמוקה ולבחון את עצמי זה דבר אחר לגמרי והוא נעשה בבית, מול עצמי ויומני -כתיבת הבקר שלי.
יש לי נוהג קבוע כל בקר (כמעט) לכתוב כתיבה חופשית במחברת המיועדת לכך , הכוללת רישום הן של חלומות שחלמתי והן של רישומי היום שחלף הגיגים, ניתוחים, שאלות, מסקנות..
ביום כיפור אני אוספת את כל היומנים שכתבתי מיום כיפור שעבר ליום כיפור הזה וקוראת בהם ברצף . משנה לשנה אני מבינה שזהו תהליך שדורש ממני הרבה יותר מיום אחד, אבל זה לפחות זמן טוב להתחיל.. לפעמים אני מתחילה כבר בעשרת ימי תשובה ולפעמים זה נמשך עד סוכות…
אני קוראת ומסמנת במרקר דפוסי התנהגות שזיהיתי, בורות שנפלתי אליהם שוב או שאולי הצלחתי לזהות מבעוד מועד ולעקוף.. מנסה להבין את המניעים של עצמי ושל אלו שאני במערכות יחסים איתם, שואלת איפה טעיתי. ואם טעיתי. מנסה לזהות מה "הוליד" אצלי תגובות מסוימות ו"לנקות" תפיסות מוטעות שהותירו רישומיהן בתודעה שלי, (סליחה. אני אוהבת אותך. אני מצטערת. תודה) בודקת ממי עוד עלי לבקש סליחה ( מודה שלא תמיד יש לי אומץ לבקש בפועל..) בוחנת למי אני יכולה ונכונה לסלוח גם אם לא ביקש ממני סליחה בפועל..
בסוף הקריאה אני רושמת לעצמי מעין סיכום של השנה שחלפה. איך היא הייתה עבורי, איפה "נפלתי", איפה "צמחתי" ואילו אתגרים עוד עומדים בפני. זה כולל כמובן התנהגות כלפי האנשים המשמעותיים לי.
ומסיימת בהצבת יעדים חדשה על פי "מתכון" שמצאתי ב1997 בספרה של שאקטי גווין "הדמיה יוצרת" ושמשרת אותי מאז ועד היום, ובתחזית לשנה החדשה באמצעות פתיחה בקלפים המבוססים על ארכיטיפים מסיפורי ר' נחמן שפיתח רבי ומורי אוהד אזרחי.
השנה גיליתי כמה החמרתי עם עצמי כשהגוף שלי דרש ממני המון מנוחה והראש שלי תבע ממני לצאת כבר מהפאסיביות שלי ולהתחיל לפעול לקידום המקצועי שלי. יכולתי להבחין בתהליך שעברתי, משיפוט מחמיר וחסר סבלנות לתהליך האבל וההתאוששות ממנו להרבה חמלה כלפי עצמי, הקשבה לגוף שלי, וטיפול בעצמי אחרי השנה הסוחטת שעברתי (ליווי אמי אל מותה) . יכולתי להבחין גם בתהליך הדרגתי נוסף שעברתי עם הסטת המבט שלי מ"לספור את האין" ל "לספור את היש" בחיי. זה היה אתגר לא פשוט, שבסופו יכולתי להתחיל להרגיש איך השמחה חוזרת אלי.
תהליך ה"תשובה" שלי הסתיים בסיכום על מה אני מוקירת תודה השנה ועל מה אני סולחת לעצמי.
וכן, זה היה תהליך סוחט ותובעני.. אבל גם מרתק ונורא מספק.
ועכשיו אני מרגישה "חלקה" ומכופרת…
גמר חתימה טובה לכם ידידי, ומועדים לשמחה.
#לנקותדפוסיחשיבהוהתנהגותשמחבליםבהתפתחותיולסלוחלעצמי
