הסרט הישראלי החדש והמדובר "שש פעמים" אינו סרט תיעודי, ובכל זאת הוא משקף חתך מסויים מתרבות הנוער כיום.
"שש פעמים" הוא לא סרט קל לצפייה. אני יצאתי ממנו מזועזעת אך עם המון חומר למחשבה.
במרכז העלילה, גילי, נערה מהרצליה העוברת ללמוד בבית ספר תיכון אחר ועדיין אינה מכירה את הבנים והבנות, חבריה לשכבה. הניסיון שלה להתקבל מבחינה חברתית ולהיות אהודה "מצליח" רק כשהיא ניאותה לשתף פעולה מינית עם הבנים של השכבה.
בתחילה הכל נראה תמים ונעים לכאורה, היא מגיעה למפגש עם שני נערים הלומדים עימה. ניכר שהיא קצת יותר מעוניינת באחד מהם. המפגש מסתיים בכך שהיא מענגת מינית את אחד מהבנים. היא נקלעה לסיטואציה שאני בטוחה שלא היתה כלל נעימה לה ושהיא לא בחרה בה מלכתחילה. אבל הרצון להשתייך, להתקרב, להיות "אחת מהחבר'ה" או "אחת שיודעת" הובילו לכך. דבר הוביל לדבר וגילי מוצאת את עצמה בסוף הערב, לאחר אירוע שכזה.
לקהל הצופים לא ברור לגמרי האם זו הפעם הראשונה שלה בסיטואציה מינית כזו או שהיא השתתפה כבר באירועים דומים בעבר. מה שבטוח שהסצינה הזו מזעזעת ומטרידה את הצופים בסרט. גילי מחפשת קירבה ותשומת לב במקום הכי לא ראוי. נערה מגיעה לבדה באמצע הלילה, במונית, למקום מפגש. ה"בילוי המשותף" עם שני הבנים אינו כולל סרט, אוכל או שתייה, למרות שהוא מתרחש קרוב למתחם קולנועי ענק. המפגש ביניהם כולל רק את העינוג המיני בלבד. זוהי הפעם הראשונה והנוראית מתוך שש הפעמים עליהן מדבר הסרט. המפגש המיני מוביל לעוד חמישה אירועים מיניים, מאוד קיצוניים ובעיקר מטרידים. ואין באף אחד מהם הנאה. אפילו לא חלקית.
אלו מפגשים מיניים שהם תוצר של ריקנות, סקרנות ובעיקר שעמום נוראי של בני נוער.
אני לא אחשוף בפניכם מהם חמשת האירועים הבאים, אם כי הם רק מעצימים את הדרמה, שבמרכזה ניצבת לבדה גילי. תצטרכו ללכת בעצמכם ולראות את הסרט.
הסרט הזה הוא סרט חשוב. סרט חובה להורים. במיוחד לאור האירועים האחרונים, בהם אנו שומעים על נערות המנוצלות מינית, בין אם זה ע"י זמר מוכר, בן משפחה או ע"י חבריהם לשכבת הלימודים.
הנה שש הסיבות שבגללן חובה ללכת לסרט:
1. מעורבות הורית – ההורים חייבים להיות מעורים ומעורבים בכל הנעשה בחיי המתבגר/ת שלהם. לדעת מי הם החברים הקרובים. רצוי להכיר אותם אישית ואולי לדעת דבר או שניים על המשפחה שלהם.
ההורים צריכים לברר איפה הבן או הבת שלהם נמצאים. היכן הם מבלים. להגביל את הבילוי בשעת חזרה מסויימת. כמו כן להגביל את סכום הכסף המיועד לבילוי. לא לתת סכום כסף גדול מדי, המאפשר בזבוז או הגעה למקומות בילוי מרוחקים.
ישנה סצינה בסרט שבה גילי יוצאת מהבית והאם קוראת אחריה במדרגות ומבקשת את עזרתה בסידור הארון. גילי מסננת אחריה 'מטומטמת' ומסתלקת. ההורים צריכים להתעקש יותר ולדעת איפה הילדים מסתובבים. לא ייתכן שנערה תצא באמצע הלילה מהבית ותיקח מונית לבדה למרכז בילוי.
2. אלכוהול – שתיית האלכוהול המופרזת. רכישת האלכוהול. נגישות וקלות יתר בהשגת האלכוהל וצריכתו. לפי מה שניכר בסרט, בני הנוער שותים אלכוהול ובכמויות עצומות.
הסרט מדבר על בני טובים. ילדים ממשפחות עמידות מאוד וגילי היא בעצם קצת האאוט-סיידרית (בעיניה לפחות) כי היא מתגוררת בבית דירות רגיל ולא בוילה מרשימה. אבל כולם בסרט שותים וזו הנורמה החברתית. ישנה סצינה בה גילי חוזרת מאחד "הבילויים" שלה. אביה ישן ונוחר על הספה בסלון. היא שולפת מהתיק שלה בקבוק בירה, פותחת אותו ועומדת ושותה בסלון מול האב הישן, שאינו מודע למתרחש סביבו. בסצינות רבות בסרט מגישים לגילי בקבוקי שתייה שהועברו מיד ליד. נערות גם צריכות להיות מודעות לעובדה שקיים סם אונס, העשוי להיות בשתייה המוגשת להן. לכן לא מומלץ לשתות משקאות שכבר נפתחו על ידי מישהו או נמסרו להן. סם האונס אינו מוזכר בסרט אך זהו עוד חומר למחשבה.
3. עישון סיגריות וג'ויינטים – בסרט בני הנוער מגלגלים ג'ויינטים וכל מיני עשבים בערך בקצב שאני שותה כוסות קפה ביומיום. מאיפה הם משיגים את כל החומרים האלה? מאיפה יש להם כסף לקנות ואם הם קונים, סימן שהם לא בדיוק מסתובבים בחברה "טובה". הם מסתובבים מעורפלים, עייפים וברור שזה גם משפיע על האנרגיה שלהם. בסרט הג'ויינטים נגישים וקלים להשגה בדיוק כמו אלכוהול. מטריד. אני נתקלת בהרבה בני נוער היושבים בשעות הערב והלילה בגינות ציבוריות, מעשנים סיגריות או נרגילות וזו תרבות הבילוי שלהם. נלווים אל ערבי העישון המשותף צעקות ופעילות אגרסיבית. בד"כ זה מהווה מטרד למתגוררים בסמוך.
4. לבוש – הורים צריכים לראות איך המתבגר/ת שלהם לבושים כשהם יוצאים מהבית. בת שיוצאת עם חצאית מיני שאורכה הוא כגובה המפשעה, חולצתה שקופה לחלוטין והחזייה השחורה שלה גלויה לעין. זה לא תקין ולא שפוי. ככה גילי מסתובבת בסרט. שלא נדבר על איפור ועוד סממנים שיכולים להותיר ספק לגבי הגיל שלה. ההורים נותנים את הכסף לקניית הביגוד והם צריכים להגדיר גבול / קו אדום – מה מותר ללבוש ומה מחוץ לתחום.
כשיצאתי מהסרט, נתקלתי בנערה עם שיער הצבוע כולו בצבע תכלת, היא לבשה ג'ינס קצרצר שרוב הישבן שלה בצבץ ממנו. לבוש עשוי לשדר מתירנות מינית וזה לא בהכרח המסר שאליו כיוונה הנערה, כשבחרה בלבוש שלה.
5. גבולות – כהורים, מותר להגיד לא, אך צריך לדעת איך לומר זאת. צריך ליצור גשר לקשר ולשבת יחד ולקבוע מהן הנורמות המקובלות ע"י שני הצדדים. להציב גבולות, גם אם זה כרוך לעיתים בעימותים. לאן מותר לצאת. עד מתי. עם מי. לקבוע כללים בכל מה שקשור לשימוש באלכוהול, סמים וסיגריות. אולי נראה שבני נוער לא אוהבים גבולות אך הם זקוקים להם, כי הם בגיל מאוד מבלבל והם צריכים את המסגרת. בסרט יש היעדר גבולות מוחלט. ההורים של הנערים מתפקדים כחברים שלהם, כך שהגבולות המטושטשים מאפשרים לבני הנוער לפעול ככל העולה על רוחם.
6. אוזן קשבת – חשוב שההורה יהיה מוכן להקשיב ויהיה זמין בעל עת. מתבגר/ת צריכים לדעת שבבית יש מי שמקשיב ואוהב. לתת את ההרגשה שהמשפחה היא גב תומך. המתבגר/ת צריכים לדעת שהמשפחה מכילה ומחבקת. גיל ההתבגרות הוא לא גיל קל לשני הצדדים. להורים ולבן/בת הנוער. אך גם אם קורה אירוע מסעיר ויוצא דופן, יש תמיד את מי לשתף. מומלץ להורים ללכת ולקבל הנחייה מקצועית בסדנה להורים למתבגרים. אנו כהורים השתתפנו לאחרונה, בסדנה להורי מתבגרים של מכון אדלר שהעניקה לנו את הכלים וההנחיות על מנת ליצור תקשורת בונה ונכונה בבית. כמובן שמומלץ להתחיל לקבל הנחייה מקצועית, כבר בגיל מוקדם יותר של הילד. בסרט המושג הזה לא קיים. ההורים עסוקים בעצמם. נקודה. החוסר בדמות הורית חינוכית מוליך לתוהו-ובוהו אחד גדול.
לסיכום, הסרט המטלטל אינו סרט רשות, בעיני הוא סרט חובה. חובה הורית להכיר את מה שקורה כיום לחלק מבני הנוער. לראות על מנת להתמודד עם התופעה.
ברור לי שהסרט אינו משקף את כל הנוער הישראלי. יש גם נוער אחר. נוער איכותי, המתנדב ופעיל חברתית למען הקהילה.