שמפניה לעולם אינה טעות. זאת היתה המנטרה של מדליין.
אבל לאחר מעשה מדליין בכל זאת תהתה אם הפעם לא היה בכך טיפ-טיפה שיפוט לקוי. לא מפני שהן היו שיכורות. הן לא היו. אלא מפני שכששלושתן נכנסו לבית הספר, צוחקות יחד (מדליין החליטה שהיא לא רוצה להישאר במכונית ולהחמיץ את היציאה של קלואי, אז היא נשענה על מרפקיהן וקפצה), השתרך מאחוריהן שובל ברור של ניחוח מסיבה.
ואנשים לא אוהבים להחמיץ מסיבה.
זה היה יום הולדתה הארבעים של מדליין. מחשבות רבות התרוצצו בליבה בזמן שנהגה. ביניהן גם מחשבות בנוגע לבגרותה ואחריותה. היא היתה פשוט חייבת לרדת מרכבה בצומת להעיר לנערה שסימסה בנהיגה. היא חשבה, שהנערה מהווה סכנה לעצמה ולסביבתה. היא היתה בטוחה שבזאת הצילה כמה צעירים. בתחושת סיפוק היא חזרה לרכבה, כשלפתע היא עיקמה את קרסולה ונפלה ארצה. זה לא היה כל כך מפתיע לאור נעלי הסטילטו הגבוהות, אבל הבעיה היתה שהיא היתה בדרכה עם בתה, קליאו, ליום הכרות בגן.
למזלה בחורה צעירה, יצאה לעזור לה. הסתבר שהיא, ג'יין, עצמה בדרכה לגן עם בנה, זיגי. ג'יין הסיעה את מדליין וקליאו לגן, והצטרפה למדליין לקפה לאחר ששמו את הילדים, דבר ששינה את חייהן. התברר למדליין שג'יין היא אמא חד הורית בת עשרים וארבע, שצפויה לעבור להתגורר בפיריווי. מדליין שבעצמה חוותה תקופה של חד הוריות, אמצה את ג'יין, כמו אחות גדולה.
אליהן הצטרפה לבית הקפה סלסט, הבחורה היפה והעשירה ביותר בעיר. סלסט הביאה מתנת יום הולדת למדליין כוסות קריסטל ובקבוק שמפניה לחגוג. וזו היתה תחילתה של ידידות מופלאה בין השלוש.
מה רבה היתה הפתעתן כשחזרו לגן. בנה של ג'יין הואשם בתקיפת בתה של רנטה. האם בנה באמת היה בריון? חשש רב עבר בג'יין. חשש שהסתיר עבר אפל על אביו של בנה.
אבל לא רק היא הסתירה סודות אפלים. גם לסלסט המושלמת היה סוד אחד שאיים למוטט את כל מה שבנתה. סלסט תמיד היתה פזורת דעת, קצת מתוחה, קצת עצבנית. ואף אחד לא חשד… אלימות היתה מרכיב אחד במערכת היחסים שלה עם בעלה המושלם פרי, כמו סקס. סלסט חשבה, שקצת אלימות היא מחיר הולם תמורת חיים שאחרת היו מושלמים מדי, מבחילים מדי, מוארים מדי באור ירח. האלימות הפכה לחלק שיגרתי מחייהם. נישואים פירושם התפשרות. אבל על מה מתפשרים? על אלימות כשיש רגעים כל כך יפים אחרים? רגעים מלאים בעושר ובחיי משפחה נפלאים?
ג'ין התאהבה בפיריווי. היו לה שם חברי אמת, אבל גם אויבי אמת. ואולי הסיבה האמיתית שהגיעה לפיריווי היא לא בגלל חוף הים…
מדליין אמרה לעתים קרובות שלחיות ולעבוד בפיריווי זה כמו לחיות בכפר. רוב הזמן היא אהבה את תחושת הקהילה. בפיריווי כולם היו מחוברים לכולם, לא פעם ביותר מקשר אחד, דרך בית הספר, מועדון הגלישה, נבחרות הספורט של הילדים, חדר הכושר, המספרה וכן הלאה.
אבל, כמו בכל כפר, דברים אפלים מסתתרים מתחת לפני השטח. באותו היום, בערב הטריוויה של בית הספר, ערב תמים ושמח הפך לזירת רצח אלימה, שהוציאה את כל השדים החוצה. בערב זה האמת הכואבת התפרצה החוצה וניפצה את תדמית החיים המושלמים.
איזו אמת נחבאה לה מתחת למעטפת השקרית של החיים המושלמים?
את זה אני משאירה לכם קרוא בעצמכם… 🙂
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
