שנות העונש המאושרות, פרולטרקה/ פלר יאגי
"באפנצל אין ברירה אלא לצאת לטייל" מתוודה המספרת שלנו כבר בתחילתו של הסיפור. והמחשבה על זה שטיול הוא האפשרות היחידה, היא לא מחשבה מעודדת במיוחד. ביחוד כשהיא מוצגת כ"אין ברירה" מולנו ניצבת נערה כבת 15. היא מספרת לנו על חייה בפנימיות השונות בהן גדלה, מדוע בדיוק היא גדלה בפנימיות שונות? המידע הזה לא מסופר. גם לא ברור לנו בדיוק מי הם ההורים שלה? ומה טיב יחסיה עם אביה? עם אמה? אנו יודעים שהוריה פרודים, כעת היא מבלה את החופשות עם אביה בבתי מלון, אין בית. האם כנראה כותבת מכתבים, אין יותר מידי התפתחויות לא בסיפור הראשון וגם לא בשני. אם כי שמו של הסיפור הראשון מהווה הבטחה לשנים מלאות במשובות נעורים, בהרפתקאות, בתככים ומעשים אסורים. אולם הבטחות ורמזים לחוד, ומציאות לחוד. אין יותר מידי פעולות בתיאורי החיים בפנימייה, היא משתפת אותנו במחשבותיה, ברגשותיה בתחושותיה, היא מתוודה על אהבתה לפרדריק. נערה חדשה שמגיעה לפנימייה, יש בה בפרדריק משהו אחר היא שלווה באופן מעורר חשש, או קנאה, היא אינה מתערה ממש עם שאר הבנות אולם מעמדה בטוח. איש אינו לועג לה, או יורד לחייה. הן הופכות לחברות קרובות. מבלות את הזמן יחדיו אם כי לא ברור לחלוטין מה טיב היחסים, האם החברות הייתה גם מצידה של פרדריק או זו רק המספרת שלנו שרוקחת בראשה את האינטימיות אשר נבנית. ישנה גם התייחסות לא מעטה לשותפתה לחדר של המספרת. נערה גרמניה, היא סולדת ממנה, לועגת לה בליבה. כל פעולה שהנערה הזו עושה היא סיבה לסלידה שרק הולכת ומתחזקת. יש למספרת ביקורת על כל מילה פעולה או נוכחות של שותפתה לחדר. "…החיוך שלה שהיה שברירי ואידיוטי וחביב הסגיר חוסר אונים…"מתי שהוא, מגיעה נערה חדשה נוספת – מישלין – היא כל מה שפרדריק אינה, היא חייכנית היא יפיפייה, היא מתעניינת בכל מה שקורה סביבה היא רוח חיה, היא רוקדת היא שרה, היא מפזרת אבק כוכבים סביבה. המספרת שלנו מתאהבת גם בה, באופן שונה לחלוטין מההתאהבות בפרדריק, היא משלין אף נוסכת בה שעמום בלתי נסבל, אולם קשה לה להתנתק ממנה. בשלב מסוים פרדריק נאלצת לעזוב, זה שובר את ליבה של המספרת, היא עוד תשוב ותפגוש אותה. לאורך כל הסיפור לא לגמרי ברור טיב היחסים עם החברות. טיב היחסים עם כל ההתאהבויות הללו, יש רמזים לפן אינטימי, מיני קמעה, אם כי בשום שלב אין אמירה ברורה על כך. רק רמזים לאפשרות שאולי האהבות הללו לא היו תמימות כל כך. שנות העונש המאושרות, הוא סיפור קצר דחוס ומורכב וכתוב היטב.
פרולטרקה – זהו שמה של האונייה בה יפליגו האב יוהנס ובתו במשך שבועיים לאיי ייוון. זו הזדמנותה של הבת לבלות עם אביה. לא היו לה הזדמנויות כאלו בעבר ונראה שגם בעתיד לא תהיה הזדמנות כזאת. הם נוסעים במסגרת נסיעה של הגילדה אליה שייך האב, האנשים בגילדה הזו הם חבריו, יותר משהם חברים מדובר בעמיתים. אין הרבה בני נוער על הסיפון, נדמה שהם בודדים למדי האב ובתו. אף הקשר בניהם אינו קשר חם או קרוב. יש זרות בין האב לבת. לא ברורים היחסים שם. זוהי ספינה יוגוסלבית אנשי הצוות הם יוגוסלביים, הנערה חשה שהם – אנשי הצוות סולדים מהאורחים, לועגים להם, רק מצפים לסיומו של המסע. הלעג הזה צורם לה. מטריד אותה. ברגע מסוים במסע היא מחליטה שעליה להתנסות, שעליה לצבור ניסיון. המלחים היוגוסלביים הם מועמדים טובים לניסיון הזה, היא מתנסה איתם. הם אינם מתייחסים אליה יפה, נדמה שהיא מקבלת זאת בשלוות נפש. בכלל הדמות של הנערה לא מפוענחת, לא ברור מה מניע אותה בדיוק, מה התשוקות שלה, למה היא מצפה. על הסיפור פרולטרקה שורה אווירה מעיקה. התיאורים לא פשוטים החוויות מורכבות, לא מפוענחות לגמרי. תחושה של תלישות. יש ניגודיות בין מועקת המסע ותלישותו לבין היעדים שאליה שטה הספינה: איי יוון הנוצצים בשמש החמה, מוקפים בים הכחול, האור החזק, הירוק של צמחיית האיים. אווירת החופש שאמורה לשרות שם באיים לא מורגשת ולא נוכחת. במקומה אנו מקבלים את היחסים הכבדים את הזרות את המועקה.
שני הסיפורים הללו כתובים היטב, עם אווירה כבדה ושפה דייקנית.
