שמעת שהמציאו את הטלפון ? יופי – לך לא נשברו האצבעות…

מכירים את הדפיקה הזו בדלת בשעה הכי פחות נוחה לך? בשעה שהתכוונת ללכת לישון? – רציתי סתם שקט לנשמה? חשבתי אולי שזה הזמן האולטימטיבי בדיוק בשביל זה. לא יכולתי לתרגם את הדפיקות בדלת אלא כמו מישהו שרוצה להכנס הביתה  כי בא לבקר (היה ממש באיזור) / להתארח לכוס קפה /רוצה להתייעץ  או אולי סתם "לשרוף זמן"  ואולי לכל מטרה אחרת שלא ממש מעניינת אותי בזמן שאני רוצה לישון.
אני מנסה לפשפש במוחי במהירות. לא, לא הזמנתי אף אחד, לא זוכרת אף אחד שאמר ש"אולי אני אקפוץ" ואמרתי "בשמחה", לא נראה לי שאיזה מישהו טעה בדלת – הרי השם כתוב במפורש על הדלת, נראה לי פשוט שמישהו החליט שזה בדיוק הזמו הנכון בלי לבדוק אם זה מתאים ונוח לי.
אני כנראה לא חלק מהמשוואה הזו , חוץ מזה :מ'כפת לו אם זה נוח לי? מה שחשוב זה מי שמי שדופק עכשיו בדלת – כדאי שתהייה לו סיבה מאד טובה לכך.
אי אפשר לחנך אנשים – אפשר להסביר, לנסות לדבר להגיון (במקרה שיש), לפנות אל המצפון (בדרך כלל נעול) ולהסביר שאני ישנה בשעות הצהריים. זה כל כך לא יעיל לישון בצהריים – כך שברור שאפשר להופיע וגם לעשות את זה בלי להודיע. לי נשאר רק לחפש איזה תירוץ יצירתי או להיות אסרטיבי (אני מסמלת את "לא נעים לי"..)ולשמור על קדושת הצהרייים.
אם לא -מה שנשאר לי הפעם הוא פשוט לפתוח את הדלת בחיוך מאד לא מזמין ולהשחיל איזה משפט בסגנון – חבל שלא אמרת מראש. מקסימום – לגרום למי שהגיע אי – נעימות מסויימת , אבל כנראה שהוא לא רגיש לה באופן מיוחד, לפני שאני זזה – הוא כבר בתוך הביית וככה מתבזבזת לה שעה שלמה
שיהיה ברור שהשעה הזו מתבזבזת  באמת על שטויות שאחריה  תודה לאל – כבודו פרש אבל יחד איתו הלך לו לעולם שכולו טוב זמן המנוחה ולי נשאר לסגור את הדלת , לקלל  ממש לא בנימוס – אבל בתוך הבית ולהמשיך את היום (הפסדתי את זמן המנוחה, זוכרים ??) עם כאב ראש כל אחה"צ והערב .
בערב מגיע טלפון ממנו ובו הוא משמיע לי משהו שנשמע כמו 20% התנצלות (כנראה שהוא חושב שכל השאר בסדר….) – הוא היה באיזור והיו לו שתי פגישות , והוא חשב שבזמן ההפסקה במקום להסתובב באיזור סתם – הוא יקפוץ לבקר , הוא היה בטוח שאני אשמח "נורא" – כי כבר לא התראנו המון זמן.
אני שותקת כי הרי כל מילה מיותרת במיוחד אם זה מה שיש לו לומר. אני – מי שחיה  במדינת "לא נעים לי"  או לחילופין "אז מה יגידו / יחשבו…." – מצויה ממש במצוקה אמיתית. חלק מההתנהלויות שלי מונעות מהמשפטים המגונים האלה וזה רע, רע מאד. הבנתי שככה אי אפשר להמשיך. זה לא יעיל, זה מעצבן וזה פוגע בי. איך זה יכול להיות שאני אוותר או אעשה דברים שלא בא לי.
זה לא ממש מתאים להמשיך ככה. לא נותרו לי הרבה ברירות כי רציתי לשנות, ברור לי לגמרי שאני צריכה לעשות מקצה שיפורים. כאן החלטתי לא להשאיר "חלון" לאי- הבנות או לעשות משהו פשוט כי "לא נעים לי..".  כאן לא הייה לי ספק מי הכתובת. יש לי חברה שהיא על תקן מדריך הפעלה. כמו שיש מדריך הפעלה למכונת כביסה או לתנור חדש , לשמחתי היא בחורה ברוכת כשרונות והיא יכולה להיות גם מדריך הפעלה לסיטואציות האלה או דומות להן. היא ציידה אותי  בקווים מנחים לפעולה , כמובן שעם טלפון או פעמון כניסה אין בעייה – יש אופציית ניתוק טכני. חבל שאי אפשר להוריד את השלטר להתנהגות של בני אדם.
ההיפך אמרה ה"יצירתית והיעילה" ( חברה שלי) בחיוך ארסי – העירו אותך כבר, נכון? יופי…תנצלי את ההזדמנות, אני כמעט מבטיחה לך שמי שעשה את זה לא ייעשה את זה שוב. אחרים אולי כן – עד שילמדו את השיטה. התעוררת כבר? – את בלאו הכי עצבנית, נכון ? יאללה – בואי נפיק מזה לפחות תועלת. הרי מי שדופק בדלת מניח שיש מישהו בביית, נכון ? כן- אני אומרת לה במבט תוהה…..מצויין – היא אומרת. לא אמרת לאף אחד שאת לא בביית, רק מה ? אף אחד לא תיאם איתך כלום לשעות האלה ואת בדרך כלל בכלל ישנה – כמו היום, עד שהעירו אותך.
היא מעדכנת אותי : את הולכת לעשות משהו קצת נבזי אבל חיוני. אני רוצה נבזי אני אומרת לה. אני רוצה שיידעו שאני ערה ובכל זאת לא פותחת. למה ? תלמדו לתאם, תלמדו להודיע קודם. גם אני לא מופיעה ככה סתם פשוט כי התחשק לי. אחרי שדפקו בדלת, אני עצבנית וערה – אבל עוברת למטבח (לא מגיבה לדלת). שולפת סיר ומניחה על השולחן, מתחילה להרעיש וזו לא בעייה. הרי מי שנמצא בחוץ שומע שיש מישהו בבית ולא פותחים את הדלת. בכוונה.
מסקנה מתבקשת : מישהו באמת נמצא בבית, אבל לא רוצים לפתוח לנו את הדלת. פנטסטי. יש כאלה שלוקח להם שלוש או ארבע דקות להבין שבשעה הזו לא ייפתחו את הדלת. בסוף הם הולכים ואני כמו טייס אוטומט הופכת להיות מכשפה וחרא של בנאדם.
בסדר, אז אני מכשפה, אני נאנחת קלות כמו פולנייה מצוייה. בדרך כלל יש כאלה שאומרים את זה עליי בלי סיבה, אז לפחות שתהייה סיבה אחת כזו.
הרסתי כבר את היום אבל כמו בכל שיעור טוב צריכות להיות מסקנות : אל תגיעו אליי בלי לתאם מראש. כדאי מאד להשתדל לא להגיע בצהריים – אלא אם אין אופצייה אחרת. אחרון חביב…אתה לא סנטה קלאוס….זה לא יום הולדת, אל תעשו לי הפתעה !!!