בנוסף לחומרים והכלים, לאפיית עוגות נדרשים מספר תנאים נוספים, שבלעדיהם, וזה בדוק, העוגה לא תצליח. לא תעלה, תהיה קשה, לא תהיה טעימה ואולי גם תישרף.
התנאים הנדרשים הם בעצם סוג של מצב נפשי של אופה העוגה. כגון, זמן פנוי המוגש לאפייה בלבד, רצון לאפות, שלווה, רוגע וסבלנות. לא אחת מהתכונות אלה כולן ביחד בעת ובעונה אחת.
אני כבר שנים לא הייתי במצב הנתון הזה. בדרך כלל סעיף הרצון לא היה בנמצא.
כאשר עדיין ניהלתי בית רגיל, תוסס וחי, כל שבוע אפיתי לפחות שתי עוגות. זה תמיד הלך לי בקלי קלות, ותמיד הצליח.
אני כבר לא זוכרת באילו נסיבות, גיליתי את האפשרות של קניית עוגות, מאפה בית, ומהר מאוד עברתי לשיטה זו.
המשכתי להכין קרמשניט ובלינצ'ס, וקינוחים שונים, אבל שום עוגה אפויה תוצרת בית שלי, לא עלתה על שולחני.
היום קרה דבר, והדבר שקרה, כך קרה.
תאריכי ימי ההולדת של בניי חלים בתקופה זו בהפרש של ימים ספורים האחד מהשני. כל השנים נהגתי לחגוג להם יום הולדת משותפת, וכך גם השנה, החלטתי להזמין את כולם, ביום שישי, אחר הצהריים ל- FIFE O`CLOCK. נשמע פלצני. נכון?
טוב, הכוונה לארוחה קלה וקינוחים, בלי לפתוח שולחן, בלי לערוך כלים, פשוט מפגש עם דברים טובים, להמתיק את העובדה שהילדים שלי כבר מזמן לא ילדים ובעיקר להמתיק ולטשטש את מה הדבר הזה אומר על הגיל שלי.
תוך כדי מחשבות על מה להכין ואיזה תפריט להרכיב לאירוע, הרגשתי רצון עז לאפות את עוגת השוקולד שנהגתי להכין להם בילדותם. עוגת שוקולד מבושלת, נהדרת לילדים, כזאת שהנרות נראים עליה יפים וחגיגיים.
יש בי מן פחד, לחזור ולעשות דברים שהרבה זמן לא עשיתי, אבל, הרגעתי את עצמי, שאם העוגה לא תצליח, אזרוק אותה לפח ואף אחד לא יידע שנכשלתי בניסיון.
אתם בטח כבר מבינים, שכתיבת הפוסט הזה, מרמז על הצלחה.
יש עוגה, הצלחתי. היא יפה, לא נשרפה, עלתה לגובה הרצוי, היא רכה ומריחה נפלא. את הטעם אבחן רק מחר, אבל טעמתי את הבלילה לפני האפייה ואין לי ממה לחשוש.
נרות לא יהיו על העוגה. אין מקום למאה ארבעים ושניים נרות ועוד שלושה לשנה הבאה. אולי אקנה נרות בצורת מספרים…… 3 + 142
הצלחתי לאפות !!!!!
שמחות קטנות כתוספת לשמחה הגדולה.
