יש לי חברה בארה"ב. בתה היחידה חולה במחלה מאד נדירה , שלא אכנס כאן לפרטיה . היום היא בת 30 , חוסה תחת כנפי ההורים הדואגים לרווחתה ולביטחונה והיא מצליחה ליהנות מהחיים בדרכה המיוחדת. אולם, ההורים דואגים שבעוד מספר שנים , לכשיתבגרו ואולי ילכו לעולמם , הילדה תישאר לבדה בעולם, והיא לא מסוגלת לקחת אחריות על חייה ועל מעשיה . למרות שיש להם משפחה ענפה , חמה ואוהבת הם העדיפו לבקש מאחת מהאחייניות להתחייב (על פי צוואה ) לטפל בבתם למשך כל חייה. כמובן שהעדפת האחיינית הזו דווקא נעשתה לאחר בדיקה מדוקדקת של שאר בני המשפחה המועמדים הקרובים, ובהסכמתה המלאה. הבת נמצאת בקשר הדוק עם ה"אפוטרופסית" העתידית שלה ועם בני משפחתה , והכל נעשה בהבנה ובאווירה מצוינת. מאחלת לחברתי ולבן זוגה חיים טובים וארוכים.
כל ההקדמה עלתה בזכרוני כשהתחלתי לקרוא את "ילדה של אחרים " , ספרה המצוין של עינת דנון, אודות זוג המוריש לזוג חבריהם-שכניהם את בתם. מה הסיכוי שצוואה כזו תתקיים, כשמדובר באנשים צעירים ובריאים …. אז זהו, שהסיכוי אמנם אפסי. אבל הסטטיסטיקה היא רק סטטיסטיקה. זוג ההורים נהרג בתאונה בקנדה והילדה, בת 10, מגיעה – על פי צו קיום הצוואה – אל בית החברים בישראל.
אקדים ואומר – הספר נקרא בשקיקה ובעניין רב. הנושא מרתק. השפה עשירה ועדינה . ספר טוב מאד. זהו ספר שבקלות רבה היה יכול לגלוש לקיטשיות מן הסוג של רומן למשרתות, אך למרבה ההפתעה הוא לא. זהו ספר עמוס בסערות וסנטימנטים ועדיין שומר על מומנטום הגיוני ורגיש להפליא.
“היא שואלת ולא מחכה לתשובה, זורעת בצבוצי מחשבות, עוברת הלאה לעדור ולשתול אחרות, ופורעת רגבים בתנופה כמו שפורמים סוודר במשיכה אחת של חוט בקצה״ .
כמה יפה!
איזה אינטרס יש לזוג הורים לילדה לכתוב צוואה המורישה את ילדתם היחידה לחברים ? שאלה זו מעוררת תהיות רבות
תעלומה!
האם יש משהו שהם יודעים ולא מספרים לחבריהם?
למה מלכתחילה הם כותבים צוואה בגיל כה צעיר? התעלומה מתגברת עוד יותר כאשר מותם של הזוג בתאונה אינו מוכר על ידי חברת הביטוח ונחשד כהתאבדות…..
אני לא מתכוונת לספר לכם את כל העלילה, אבל היא הפכפכה ומשתנה ומשלבת נקודות תצפית של שלושה הגיבורים העיקריים בסיפור. דרך מעניינת להגברת המתח וארגון העלילה.
אתם חייבים לקרוא את הספר הנהדר הזה.
חייבים את זה לעצמכם
מחכה כבר לרומן הבא של עינת דנון.
כבוד !
