להיות מפיקה של תצוגת אופנה – ואוו! לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל זה בדיוק מה שעשיתי בספטמבר האחרון.
אחרי תקופה שבה חיפשתי עבודה בתחום העיצוב נכנסתי בדלת של מכללת קונספט לעיצוב, והרגשתי שהגעתי למקום הנכון.
אופנה וסטיילינג זה חלק ממה שלומדים כאן, אבל כרגע הכי דחוף שיש תאריך לתצוגת אופנה של הבוגרים, והבחורה שהייתה פה לפניי כבר לא עובדת. אז מתחילים… מה עושים דבר ראשון? דוגמניות, כן כן, מצלמים, בוחנים, מודדים, עושים הכול כדי שהדגמים של הסטודנטים יתאימו להן. הם חלמו – אנחנו עוזרים להם להגשים, בעצם מהרגע הראשון שהם נכנסים למכללה לפגישת היכרות ועד להגשה האחרונה.
בשלב השני מחפשים צוות – מאפרות, מעצבי שיער, די-ג'יי, מקום לתצוגה. משימה רודפת משימה (ולא שוכחים לנשום!) עד שאנחנו מוצאים את הצוות המדויק להפקה.
איזה כיף להיות חלק מתצוגת אופנה – חצי שעה שבה דוגמניות הולכות לקצב המוזיקה עם דגמים מלאי נצנצים וגלאם.
אז מגיע שלב המדידות. מוודאים שהדגמים מוצאים את הסינדרלה שלהם לפי המידה, הגובה והחזון של המעצבים הצעירים – לצלם אותן מרגיש קצת כמו באודישנים ל'האח הגדול', מזל שכולן סבלניות. הכי מצחיק שאני מטר וחצי וכולם מחפשים אותי בין כל הבחורות הגבוהות.
דוגמנית: אגם הרוש; עיצוב: הדר זעפרני; צילום: גדעון פיקו
כולם הסתדרו, מצאו את הדוגמנית הנכונה לדגם, יש צוות, יש מקום, מלא התרגשות. עוד רגע יום התצוגה, נשארו כמה דברים קטנים לארגן – מסרקים, סיכות ובעיקר הרבה חיוכים. יום התצוגה הגיע ויש במכללה אווירה מיוחדת שתכף יתחיל פה משהו מיוחד. המאפרות מגיעות בזמן, אבל מעצבות השיער קצת מאחרות… הכול בסדר, אנחנו לאט לאט נושמים ונרגעים. מתחילים! המייק-אפ והצלליות מתחילים לעשות את הקסם שלהם וגם הפן לשיער מסדר את כל השוונצים הקטנים.
הסטייליסטיות שלנו (סטודנטיות שלנו) כבר במקום התצוגה, מקבלות את המעצבים הנרגשים ואת הדגמים. עוד רגע כולם מגיעים ואז הקסם קורה – הדוגמנית לובשת את השמלה כשהיא מאופרת ומסורקת, והיא כל כך מתרגשת! אני, שבכלל כבר לא רואים אותי מבין כל השמלות ונעלי העקב, עומדת ליד פתח היציאה שלהן למסלול עם התמונות שלהן. לפני חודש לא חלמתי על רגע כזה, הלב שלי דופק על מאתיים ויאללה! המוזיקה מתחילה ומקבץ ראשון של דוגמניות יוצא למסלול. הכול עובר חלק (יש חצי שנייה לקחת אוויר), מקבץ נוסף יוצא. הכול עובר חלק. ואז מתוך כל הרעש אני שומעת שאוברול אחד נקרע… איזו אכזבה, אבל לא נורא יש עוד שלושה דגמים נפלאים. זה הזמן לצאת, אין זמן לנשום. אף אחת לא נפלה, טוב נו, מעדה קלות. הכול טוב, נגמר, זה הזמן לפתוח שמפניות, לאסוף את כל הנצנצים והאקססוריז עד לפעם הבאה, שקרובה יותר ממה שנדמה לי… היה לי כיף – הלחץ, ההתרגשות. קדימה, מחכה כבר לפעם הבאה, לראות מה יחדשו על המסלול הבוגרים הבאים.