"שלום, צפירה, סוריה" – קומדיה חדשה של תאטרון הסמטה. מאת ובבימוי עדו סתר.
שלום וצפירה הם זוג המצפה לילד. כלומר, צפירה מצפה ומודיעה לשלום, שטוען שהוא אוהב אותה, שהיא עוזבת אותו מכיוון שברצונה לחפש אב חדש לילדם. אב מושלם, לא כמו שלום, שלדבריה מרוכז בעצמו ושום דבר לא מעניין אותו.
שלום אכן מאוהב בצפירה אך גם מאוהב בעצמו ולא ציפה שצפירה תיפרד ממנו. כשהוא מבין כי היא נחושה הוא פועל יחד עם צרפתי, חברו הטוב ושותפו לחברת ההייטק הכושלת שהקימו, להחזירה מיד אליו.
צרפתי, שהוא אכן חבר טוב אך נוכל לא קטן, אמנם מתכנן תכנית ראויה לשבח ולדמיון אך תוך כדי מתאהב או חושב שמתאהב בצפירה וזומם להשיגה ויהי מה.
הימים ימי מתיחות עם סוריה, ובמסגרת התכנית להחזרת צפירה, הוא, צרפתי, שולח את שלום למילואים מדומים. וכאן, הפתעה: שלום, שחשבנו אותו בהתחלה למלא באהבה עצמית ושאינו מתעניין בשום דבר, מגלה רוח קרב ונחישות ומתגייס באמת ליחידתו בה שירת בצבא, מתמלא אהבה לחייליו ונחוש להוביל אותם לקרב הניצחון על סוריה.
בחופשה מיוחדת שמקבל שלום מהצבא, הוא מגלה שצרפתי "המריא" בהצלחה מפוקפקת עם חברת ההייטק שהקימו, ועל הדרך גם המריא באמת, יחד עם אהובתו צפירה, במטוס, לפריז עיר האורות הנוצצת. רוח הקרב והנחישות של המלחמה בסוריה מתבררת כרוח קרב למלחמה בחברו והחזרת אהובתו אליו.
צפירה החומרנית, תאבת הבילויים והריגושים אמנם מתרגשת ממחוות מורשת הקרב שמציע אהובה לשעבר שלום, אך מסונוורת מהכספים ותענוגות החיים שהנחיל עליה צרפתי. היפיפייה המניפולטיבית משחקת בין שניהם ומסכמת עימם שיפגשו מאוחר יותר בערב והיא תגיע ישירות אל זה שתבחר בו.
שלום וצרפתי, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, מדמיינים ומפנטזים את רגע החזרה של אהובתם אליהם וגם הקהל בהצגה סקרן, במי תבחר צפירה? האם בשלום שהוא אבי התינוק שברחמה, שאינו מתעניין בשום דבר ומשעמם אותה אך יחד עם זאת מעניק לה יציבות? או בצרפתי המלא בכלום אך עמוס בפנטזיות והבטחות לחיי חומריות נוצצים ומרגשים? ובמי אתם הייתם בוחרים?
*****
"שלום, צפירה, סוריה", קומדיה משעשעת הגורמת לנו לחשוב על העולם החומרי שאנו מצויים בו, הריצה והרדיפה אחר תענוגות וריגושים בלתי פוסקים כשברקע נמצאים הדברים החשובים באמת, אותם אנו כמעט שוכחים.
מיקומה של ההצגה בתאטרון הסמטה, תאטרון אשר ממוקם בלב ליבה של יפו הקסומה בלילות ומנצנצת במיוחד בימים אלה, מכל פינה, בעצי אשוח זוהרים ואורות מרהיבים ונוצצים של חג המולד, הוא דבר הנותן עוד נקודת מבט למחשבה: האם לא כדאי באופן כללי למתן את החגיגות והרדיפה אחר ממון וריצה לעבר ריגושים חדשים בלי סוף, בחיי היום יום? האם לא כדאי לתת להם להגיע, לזהור ולנצנץ, ובעיקר להיות העיקר, בימים מסוימים וספורים?
****
מחזה ובימוי: עדו סתר.
שחקנים: אלינור פוגל (צפירה), אוריה הירש (שלום), עזר קלמוביץ (צרפתי).
עיצוב תפאורה ותלבושות: רות מילר.
מוזיקה מקורית: אלעד אדר.
עיצוב תאורה וקרדיט תמונות: אורי רובינשטיין.
עוזרת במאי ומנהלת הצגה: כינר דר.