ידעתי לי מימים ימימה שלכל רועה יש ניגון מיוחד משלה.
ניגון שמכנס ומאחה. מנחם. ניגון מוכר שעובד כמו קריאה פנימית לשוב.
פעמים רבות שמעתי את הקריאה הזו. והשמעתי כזו.
לחלילי רועות ורועים שונים התכנסתי והניגון שלהם מוטבע בי.
לאחר שעזבנו את הכפר הירוק ונפרדנו הקירח ואנוכי התחילה דרך פרטית משלי בנסיון לחלל לי חיים וניגון חדש.
חלקים גדולים נותרו כשהיו, אך היו גם שינויים גדולים והכרח להסתגל לשיגרה אחרת.
אחד הדברים שהקשו עלי מאד את השהייה בכפר הייתה העובדה שלא ממש היה לי מטבח פרטי שלי. היה המטבח הענק בו בושלו הארוחות המשותפות אך בדירה הזעירה בה חיינו אנחנו לא הייתה כמעט אפשרות לבשל.
לכן הדבר הראשון שהתחלתי לתרגל היה לבשל לילדי אוכל יום יום. זה נשמע מוזר, אני יודעת בפוסט הקודם סיפרתי על הארוחות המנחמות ההמוניות ועד כמה הן היו משמעותיות, והנה כאן אני מבכה את העדר האינטימיות והאפשרות ליצור מצב פשוט של ארוחה משפחתית משותפת רגילה ובאנלית. כאלה הם החיים, לכל דבר הבטים וזוויות שונות.
אתגר גדול שניצב בפני בימים ההם היה ארוחת הערב של שישי. בהיותי נטולת משפחה בדמות הורים\אחים\דודים לחסות בצל שולחנם בערב שבת קודש מצאתי את עצמי מייצרת לילדי ולי סעודות שבת. בימים ההם חששתי שאני זה ממש לא אטרקטיבי או טוב מספיק וכדי לחפות על זה נהגתי להעמיס על השולחן עשר מנות לפחות. אל המטבח פרצתי מיד לאחר שמיררתי בבכי על מר גורל הילדים המסכנים שלי שצריכים לבלות איתי ועל מר גורלי שלי שילדי כה אומללים כי הם צריכים לבלות איתי.
החודשים חלפו ואל שולחן השבת נאספה חבורה קבועה ונעימה. לאט לאט אני מדייקת את הניגון משפרת או מוותרת על חלקים. העדר שלי לעיתים ממושמע ולעיתים עמוס קובלנות ותלונות.
אני בונה ונבנית. מגששת, מתייאשת ומתעקשת. אני סופרת פעימות של הלב וביצים בחביתות. ועוגות בחושות וחזה עוף עם רוטב כזה טעים. ודמעות ושאלות קשות. ושינויים גדולים ונבטים של דרך חדשה. וניגון שלי.
לכבוד כל אלה ועוד אני מגישה בשמחה את המתכון ל"סלט אחו"
ה-סלט המהמם מכולם. עליה וקוץ בה, אמנם הסלט הינו חיבור מצוין של טעים למות ובריא אש אך לאחר שאוכלים אותו יש לחייך בפה סגור עד שמתפנים אל המראה בשירותים לאיתור ירוקים כאלה ואחרים הנוטים להצמד לשיניים ולפדח כהוגן…
מה צריך?
צרור מכל עשב שחביב עליכם: שמיר, פטרוזיליה, כוסברה, נענע, בזיליקום, רוקט וכו.
תפוח ירוק חמוץ גדול.
חופן נאה של חמוציות וחופן גאה של אגוזי מלך.
יש לשטוף טוב טוב את העשבים ולקצוץ קצוץ היטב (על מנת להקל על העשבים להתקע בשיניים!)
את התפוח לחתוך לקוביות ואת חופני היבשים להשליך פנימה.
הרוטב: שמן זית, חומץ בן יין, רכז רימונים, מלח ופלפל.
כמה? אז ככה הפטנט הוא לאזן טעמים, כדאי לערבב בקערה לפני ששופכים על. לא כולם אוהבים אותו טעם. אני גורסת שרכז הרימונים הוא השוס של התיבול ומתגברת אותו. תנסו תאזנו ותדעו.
את העשבים שלי אני קונה בשוק בשדות של רמת השרון במשק קנטור. מיזם חברתי מעולה.
