אז אנחנו פה רק ארבעה חודשים, אבל אני כבר יודעת מה יהיה הקושי העיקרי איתו ניאלץ להתמודד כשנחזור לארץ.
לא החום, לא הלחות, לא החוצפה הישראלית, לא הפוליטיקה ולא יוקר המחייה.
כל אלה יתגמדו, ייעלמו, לעומת עניין אחד פעוט. פעוט אבל מייצג כל כך – תודעת השירות האמריקאית.
כן, ידעתי שיש פה תודעת שירות גבוהה. ידעתי שמתייחסים פה ברצינות ללקוחות, שמקשיבים להם, שבאים לקראתם, אבל תהרגו אותי – לא ידעתי עד כמה.
כי מתי לאחרונה מצאתם את עצמכם בארץ מגיעים לחנות עם ג'ינס להחלפה ומופתעים לגלות שמגיע לכם זיכוי על סך 40 דולר רק בגלל שבאותו היום הג'ינס במבצע?
או – מתי עליתם לאוטובוס וקיבלתם מהנהג ברכת בוקר טוב מנומסת + התעניינות בשלומכם?
מתי לאחרונה התקשרתם לחברת הפלאפון שלכם כדי להתלונן על חשבון מופקע (400 דולר), ונציגת השירות הודיעה לכם אחרי אינספור התנצלויות שעל המקום תקבלו זיכוי על כל הסכום, כל כולו (!!!), רק בגלל שלא הסבירו לכם כמו שצריך את המסלול שלכם כשרכשתם את המכשיר?
מתי שאלתם עובד בסופר איפה ניתן למצוא מוצר כלשהו שבו חשקה נפשכם, והוא רץ להביא לכם אותו מהקצה השני של החנות וחזר תוך שנייה מחויך ומבסוט, בעוד אתם עומדים ומביטים בו בהשתהות?
מתי הגיע אליכם שליח עד הבית, על אופניים, גם בשלג ובקור של מינוס 15 מעלות, רק כדי להביא לכם את הפיצה שהזמנתם?
מתי באו אליכם עד הבית כדי לארוז ולהחזיר לחנות רהיט שהחלטתם להיפטר ממנו פשוט בגלל שהוא לא מתאים לצבעים של הסלון שלכם? ומתי לאחרונה קיבלתם על כך זיכוי תוך שני ימי עבודה, ישירות לחשבון שלכם?
מתי? מתי? מתי?
אז כן, לפעמים הנימוס שלהם עולה על העצבים. לפעמים זה מלוקק מדי. אדיב מדי. נחמד מדי.
אבל לא מצאתי את עצמי בשום שלב מתגעגעת לשירות הלקוחות בארץ. ואלוהים יודע שאני מאוד מתגעגעת להרבה דברים אחרים בארץ. לא לזה.
כי בארה"ב הססמא לפיה הלקוח תמיד צודק פשוט עובדת. הם לוקחים את זה ברצינות. מוכנים להפסיד כמה גרושים בשביל שתהיה מרוצה, העיקר שתהיה מרוצה.
מצד שני – דבר אחד הם פספסו בדרך לספק ללקוח את חוויית הקנייה המושלמת, וזה כל מי שהיה בניו יורק בטח מכיר – אני מדברת כמובן על התורים. התורים האינסופיים. המפחידים. העצומים. בקור, בשלג, בכל מצב. תורים. הניו יורקים משום מה אדישים לזה לגמרי, אבל אני עדיין לא התרגלתי.
כי אם באמת הלקוח תמיד צודק למה לעזאזל הוא צריך לחכות כל כך הרבה זמן בתור?
אז לא ברור מה עדיף – קופאית אדיבה וחייכנית בקצה של תור אינסופי בניו יורק, או קופאית מתוסכלת וצווחנית אחרי תור מקוצר בתל אביב?
מה שבטוח, בניו יורק התור מספק עבודה לעוד מובטל אחד לפחות. לפחות זה.
