.

.
מותר האדם בשפה, בדימיון ובפיקציה, ביכולתנו להעמיד פנים, לטוות עלילות ושקרים, ולשכנע באמתותם

אותלו הוא מחזה הבגידה האולטימטיבי
בגידתה לכאורה של דזדמונה בבעלה אותלו 'השחור'
ובגידתו למעשה של יאגו 'הישר' באותלו התמים

                          השחור מאד

         בוטח ופתוח, מאמין

          שכל מי שנראה ישר – ישר,

          וקל יהיה למשוך אותו באף

(אותלו, מערכה ראשונה, תמונה שלישית. תרגום: דורי פרנס)
.

                              כשאני משרת

          אותו אני משרת רק את עצמי.

          האל יעיד: חובה ואהבה  –

          לא לי, אני רק מחקה אותם,

          לטובתי.

(שם, מערכה ראשונה, תמונה ראשונה)

זהו סיפורן של אהבה ללא גבול, אחותה החורגת הקנאה (מוזנת בערמה ובחשד), וקרובתן – הנקמה

.
*
.

המחזה 'אותלו', נפתח בקנאתו של יאגו בקאסיו, שנבחר לתפקיד סגנו של אותלו. יאגו סבור שהוא עצמו יהיה בחירה טובה ממנו
בראבנציו, אביה של דזדמונה, מנסה לתבוע את עלבונו על הגזל שגזל ממנו אותלו – בתו היחידה! יאגו נשלח להביא את הבחורה, וכבר ברור – מכאן ייצא רק רע

אותלו המורי (יליד צפון אפריקה – לא כושי אלא 'שחור' כמו האיש שלי), מצביא גדול אבל לא איש של מלים, זכה באהבתה של דזדמונה הצעירה בזכות סיפור-חייו

                       היא אהבה

           אותי על סכנות אשר עברתי;

           אני אותה על חמלתה

(שם, מערכה ראשונה, תמונה שלישית)

.
יאגו מצליח, כמובן, לעורר באותלו את החשד בנאמנותה של אשתו האהובה, שחשובה לו מכל

איך הקטנות העדינות

האלה הן שלנו, אבל לא

החשק שלהן!

(שם, מערכה ראשונה, תמונה שלישית)
.

.
ההצגה

'אותלו' בתיאטרון גשר היא הצגה שמנסה – ובמידה רבה אף מצליחה – לשמור על איכותו הקלאסית והעל-זמנית של המחזה המקורי. הקאסט קטן ומהודק – התפקידים המרכזיים – וחף מניצבים, 'חיילים' ודמויות-נפח
במרכזו דואט וירטואוזי בין יאגו לבין אותלו 'השחור' (סאשה דמידוב ומיקי לאון); לצדם נשותיהם: דזדמונה ואמיליה – גבירה אהובה והמשרתת הלא-צעירה שלה; מיקל קסיו הסגן ואהובתו ביאנקה, זונת הצמרת; רודריגו המאוהב גם הוא בדזדמונה, ברבנציו אביה של דזדמונה ודוכס ונציה
הבמאית, לנה קריינדלין, מאמינה שכאשה יש לה יתרון בפרשנות שלה למחזה קלאסי של שייקספיר:
'לי נדמה לפעמים שרק אשה יכולה להבין את המחזה הזה באמת' היא כותבת בתכניה, 'להבין לא רק את אותלו אלא גם את דזדמונה, לא רק את יאגו אלא גם את אמיליה ולא רק את קאסיו אלא גם את ביאנקה. בלי לשפוט מראש… מי רע, ומי רע יותר'.

.
התפאורה

חלק משמעותי בהפקה הזו
הבמה הסגפנית, החפה מכל קישוט, מכילה רק פיגומים שחורים ועירומים, ומספר גרמי מדרגות
את עירומם של אלה משלים מיכאל קרמנקו, מעצב הבמה, ביריעת בד ענקית, אחוזה בכבלים רבים, כמריונטה עצומה שהיא לפרקים ענני סערה, לפרקים ים, ולעתים אוהל, בית, או סדין או…
האיש שאתי הרגיש שהפירוטכניקה הזו מיותרת, כמעט מצועצעת, ושמקומה בפסטיגלים. הוא היה מעדיף תפאורה יותר ישירה, פחות מתחכמת

אני דווקא אהבתי מאד את הרמיזה  – מותר האדם כבר אמרתי

.

.
.
התלבושות

רב-זמניות ומכאן על-זמניות
המעצבת, סטפניה גראורוגקייטה, בחרה להשתמש במוטיבים מתקופות שונות, וממקומות אחדים, ובאיפיון חיצוני של הדמויות
הזוג אותלו-דזדמונה בתלבושות שמשתנות בהתאם למיקום העלילה: משחורים מרשימים בונציה, ללבן-שחור בהגיעם אל קפריסין, לצבעוני ונינוח בקפריסין עצמה.
הזוג יאגו-אמיליה לבושי שחורים. הוא – שאריות של מדים כלשהם – מרופטים; היא בגדים שחורים ונזיריים, ושביס של אשה חרדית. תמוהים מעט משקפי ה- Blues Brothers שלה.

.
המשחק

לא אחיד ברמתו
סאשה דמידוב, הכוכב המוכתר של תיאטרון גשר, בתפקיד יאגו, ממלא את הבמה במשחק גדול – גרנדיוזי – כמסורת התיאטרון הרוסי ממנו הוא מגיע. הוא מעולה, אם גם טיפה מוגזם
מיקי לאון יוצר אותלו רב עוצמה. השחקן הנפלא הזה, המוכר מסדרות טלויזיה (חטופים, חיים אחרים, אלנבי) ומסרטים ישראליים (ואלס עם באשיר, רווקה פלוס) מתגלה כאיש בעל מנעד בלתי נדלה של ניואנסים:
ברפליקה אחת הוא עובר מרכות, לכאב, לכעס, לזעם, לאיום…
בר שדה מלאת הקסם, כדזדמונה המתוקה ושוחרת הטוב, היא בת זוג הולמת לאותלו שלה
רות רסיוק מצויינת כביאנקה, זונת הצמרת, ושירתה (בחירה שלה, בשיתוף עם המעבד המוסיקלי, יובל ינאי) המלווה את המעברים בין התמונות והמערכות – נהדרת

בשחקנים האחרים ניכרים הבדלים משמעותיים ברמה ובסגנון בין הישראלים לשחקנים ממוצא רוסי
אמיליה הנאמנה – ליליאן רות – היא חד ממדית למדי, ובסצינת האהבה היחידה שלה מול יאגו-דמידוב היא לא משכנעת; קאסיו – אבי אזולאי (לסירוגין עם הנרי דוד), יעיל ומשכנע – לא יותר; אורי יניב כרודריגו ובוריס אחנוב, דוכס ונציה, ממלאים את תפקידיהם

.
הסיפור

האיש שאתי, איש למוד סרטים וסדרות, שתמיד מגלה ראשון את סודן של עלילות-המתח הנפתלות ביותר, התלונן על הישירות של הסיפור. התוצאה צפויה כבר בהתחלה, ונשאר לנו רק לראות את הדרך. בעיבוד עכשווי הוא היה מעדיף הצגה שבה הסיפור לא עד כדי כך צפוי, שקוף אפילו.
דעתי שונה: כל משפט ומלה במחזה, ובתרגום, עושים לו שירות טוב – ביופי ובפיוט. לא לחינם שייקספיר ידוע כגדול המספרים אי פעם, והתרגום של דורי פרנס עושה לו כבוד. האיש הוא להטוטן של מלים, ועושה בהן כבשלו:

                             אני נותן לךָ בכל לבי

         את מה שאילו לא היה שלךָ כבר,

          בכל לבי הייתי לא נותן

         לךָ.
(שם, מערכה ראשונה, תמונה שלישית)
.

.
עוד זוית

אותלו הוא מחזה חברתי, כאילו נכתב היום
היחס אל האחר – 'השחור' – בהערצה ובפחד, בכבוד ובזילזול
היחס אל האשה – דזדמונה – מכבד: היא מוזמנת לתת עדות על יחסיה עם אותלו

פגם קטן 

מיקי לאון הוא אותלו מאופר באיפור גוף שחום. החומר המשחים לא יציב, ויוצר כתמים גדולים וגסים על הגלביה הלבנה של אותלו, ומאוחר יותר על כותנתה הלבנה של דזדמונה
שיחה עם חברה בדרך הביתה העלתה את האפשרות שהכתמים האלה מכוונים, כסוג של רמיזה לדם הרב שנשפך. גם לי היתה מחשבה כזו במהלך הצפיה, אבל גם אם זה מכוון – זה לא מוצלח

.

*

.

הסוף? סופם של כולם (בלי ספויילרים)

השורה התחתונה: מומלץ בחום!