שיפתח עלי, שיפתח

כאשר מכינים פיתות יש חשש קל מהקטע של הכיס. ייפתח או לא ייפתח?

הנחתום ואני כבר הכנו פיתות בעבר הרחוק, ולכן ידענו שהן קלות להכנה, ובכל זאת, עניין הכיס עמד שם ברקע, כמו כיס אוויר בראש, וידענו שהוא יעלם רק ברגע שהן יתחילו להתנפח. כמו צניחה, רק כשהמצנח נפתח אתה באמת יכול להתחיל לנשום, כי תמיד יש סיכוי שהוא לא. ההבדל הוא שבאפיית פיתות אין שום אלמנט של היבריס.

לעבודה

שמנו את כל רכיבי הבצק במיקסר וערבבנו עד שקיבלנו בצק חלק שעובר את מבחן החלון. למרות הפיתוי, לא התפחנו את גוש הבצק שהתקבל. במקום זאת חילקנו אותו לחתיכות במשקל של 100 גרם.

אחרי שחילקנו את החתיכות כדררנו אותן כך שהבצק יהיה חלק ומתוח ללא חריצים. הנחנו את כדורי הבצק על משטח שקומח קלות, כיסינו בניילון ובבד והשארנו אותן לתפוח 20-30 דקות.

לאחר מכן התחלנו לעבוד על גבי משטח שפיזרנו עליו כמות נדיבה של קמח. גם את המערוך מקמחים בנדיבות וגם את כדורי הבצק (מלמעלה). כך אפשר לרדד בקלות את הכדורים שתי וערב עד לקבלת עיגול בצק דק בעובי של בין 0.5 – 1 ס"מ, משהו באמצע זה אופטימלי. חשוב שהבצק יהיה חלק ואחיד אחרת הפיתה עלולה להיקרע או להתעוות בתנור… ומה יהיה על הכיס, הו הכיס.

השארנו את עיגולי הבצק המרודדים לתפוח 20-30 דקות על גבי משטח מקומח היטב, ושוב כיסינו אותן בניילון ובבד למניעת התייבשות שטח הפנים שלהן. עוד לפני כן הפעלנו את התנור, כשאבן השמוט בתוכו, לחום מרבי (לרוב 250 מעלות).

עם סיום התפיחה התחיל השלב הכי כיפי בתהליך. הנחתום החליק את עיגולי הבצק בעדינות על גבי האבן (אפשר לשים 4 עיגולי בצק במקביל). התפקיד שלי היה להוציא אותן. מאוד מרגש לראות את העיגולים מתחילים להתעורר לחיים, מתנפחים. כאילו הפיתה עושה לך פרצוף של פנים נפוחות. זה החלק שהייתי זוכר אם היינו עושים פיתות בבית כשהייתי ילד.

בתנור ביתי זמן האפייה יכול להגיע ל 3-4 דקות. אחרי שמוצאים מהתנור יש לתת להן להתקרר על גבי רשת.

אבולעפיה – מאחוריך!