..
רובה של השירה הנכתבת היא שירת האהבה. האהבה מעוררת את כל היצרים שבאדם – את הטוב ואת הרע, את הרוך ואת הקנאה. את הרצון למעשים גדולים, את היאוש וחוסר האונים.
נושא קסום ומרגש..
כמעט כל משורר ומשוררת כתבו על הנושא. מי בכאב ומי באושר..
שירים קצרים או אפוסים ארוכים.
כל אחד על פי דרכו, על פי רגישותו ותחושותיו: כמיהה, התבטלות, געגועים, חיפוש, יאוש ותקווה.
רגשות חזקים שהאהבה מעוררת ומייצרת בנו.
האהבה שרואים, שמרגישים
רגשות המעוררים בנו חיים וחלומות.
ומה כותבם לאהוב שנמצא?
לאהוב שבחדר?
האהבה אינה נגמרת בהימצאות האהוב.
כתיבתה של שולמית נוגעת ומצביעה על נקודות ההרגשה העמוקות שבנו.
היא מרגשת וחושפת אזורים כמוסים בנפש.
..
לקרוא ולהתרגש
..
חֻבּ אֵיה / הָאַהֲבָה מַהִי
פַּעַם אוּם כֻּלְתוּם הָיְתָה שָׁרָה
עַד שֶׁהָיִיתָ רוֹאֶה
אֶת פְּעִימוֹת
הַלֵּב
וְהַדְּמָעוֹת
הָיוּ מְצִיפוֹת אֶת הַגּוּף
הָאַהֲבָה מַהִי
זוֹ שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עָלֶיהָ,
זוֹ שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ–
מִדְבָּר שֶׁל כְּאֵב
וּרְסִיסֵי אֹשֶׁר
חוֹמְקִים.
(C) שולמית ספיר-נבו
..
הַלַּיְלָה
הַיָּם עָצַם אֶת עֵינָיו
וּשְׁחָפִים רְעֵבִים לִקְּקוּ
אֶת פָּנָיו
הִבְטַחְתָּ כְּשֶׁאָקוּם בַּבֹּקֶר
אֶמְצָא אוֹתְךָ לְיָדִי
אֲפִלּוּ
שֶׁשָָּׂבַעְתָּ.
(C) שולמית ספיר-נבו
..
אִמְרִי לִי, פִּיתְיָה,
הֵיכָן מַפְלִיגוֹת עֵינָיו
הַאִם יָם אַחֵר
פָּרַשׂ לוֹ מִכְמֹרֶת כְּחֻלָּה
הַאִם אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ
בְּעוֹנָה לֹא
יְדוּעָה
אִם אבוֹא אֵלָיִךְ לאוֹרָקֶל
האֶמְצָא תְּשׁוּבָה
אַחֶרֶת
וַאֲנִי יוֹדַעַת
כִּי קְסָמַי
עָלִים
נוֹשְׁרִים.
(C) שולמית ספיר-נבו
..
לִכְתֹּב מִלִּים
שֶׁאֵין לָהֶן מַפְתֵּחַ
לְהִכָּנֵס הַבָּיְתָה אֶל חַדְרוֹ
וּמִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה
לְהִתְפַּשֵּׁט בְּשֶׁקֶט
בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה
שֶׁלּוֹ.
(C) שולמית ספיר-נבו
..
ובניחוח שיר השירים אשר לשולמית..
..
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּרַד גֶּשֶׁם
כְּשֶׁנִּרְדַּמְתִּי
בְּעוֹדִי סוֹפֶרֶת עֲנָנִים חוֹלְפִים
הִשְׁאַרְתִּי לוֹ
אֶת שַׁעַר הַגָּן פָּתוּחַ
עִם רֵיחַ גַּעֲגוּעִים
חָבוּי
שֶׁל שִׂיחַ הַיַּסְמִין.
(C) שולמית ספיר-נבו
