חופשת הפסח הארוכה לילדים ולמורים, מזג האויר המשוגע ועוד כמה דברים שמתרחשים בחיי הביאו אותי להתחבר מיד לכותרת המופלאה של הספר הזה 'שבע דרכים לאיבוד'. ומסתבר שלא רק הכותרת והעטיפה המעוצבת הן מאוד לטעמי, מזמן לא נהניתי מספר ישראלי כפי שנהניתי מספרה של שטינברג.
שבע דרכים לאיבוד, רצוף בגיבורים לרגע, אנשים שקשורים זה בזה בכל מיני דרכים אבל למעשה בחייו של כל אחד יש את הכאוס הפרטי שלו. שטינברג מפליאה לברוא דמויות עגולות ומלאות, כל אחת יותר מעניינת מהשניה, בכל אחת ואחת מהן מצאתי את החלק עימו אני מזדהה. שבע דרכים לאיבוד הוא כביכול סיפורם של אריקה ובני אבל למעשה הם מהווים את התירוץ לכל עלילות המשנה של רעות, יאיר, שרה, שפיצר, דור ועוד כמה דמויות משנה שגם הן בעלות נפח מרשים.
בני שמאבד אט אט את זכרונו, אריקה אשתו שבמקביל לבעל שהיא הולכת ומאבדת, היא מבינה שהיא מאבדת את נעוריה. יאיר בנם שמאבד את עצמו במאבקם של אחרים ורעות שמאבדת את אהבת בעלה ומפחדת לאבד גם את בנה. דור שמאבדת את בתוליה, תמי, אימה שאיבדה מזמן את בעלה ובעלה, אלי שאיבד את המאהבת שלו והיוקרה האקדמאית שלו לבני. אלה רק חלק מהדמויות שתפגשו בסיפור המאוד ישראלי- ירושלמי הזה. סיפור שקורה כאן ועכשיו וכל דמות בו מייצרת כלפיה מנעד רחב מאוד של רגשות ותחושות.
הספר הזה נוגע בנקודות מבלי להסחף לקיטש, הוא אינטלגנטי ורגיש, ממש כמו הגיבורים שלו!
מומלץ ביותר!