הייתה לי שיחה קשה היום עם אחת האימהות.
היא הייתה שבורה לגמרי ולא הפסיקה לבכות.
הדמעות שלה חדרו לי לנשמה.
הבנתי לליבה, אני מכירה את הכאב הזה שחודר כמו סכין ולא מרפה לדקה.
לא קל להיות אמא לילד עם צרכים מיוחדים.
צריך הרבה סובלנות והכלה ששואבים ממך אין סוף של משאבים.
אך קצת אחרי שמנגבים את הדמעות.
רוצה אני להעביר מסר לכל האמהות.
אם בנך או בתך סובלים מרעשים חזקים, אוטמים אוזניים ובורחים למקומות שקטים.
תבקשו מהרופא לבדוק את רמות המגנזיום בתאי הדם האדומים.
ואם קיים גרד בפי הטבעת ונשלל קיום תולעים.
אז אולי זה מפני שנמצאה קנדידה או שגשוג של חיידקים מזיקים.
לכל תסמין עלולה להיות בהתאמה בעיה פיזיולוגית הניתנת למדידה.
אל תיכנעי, על אף הקשיים הרבים, זו לא גזרת גורל.
הסערה בחוץ היא קודם כל הסערה מבפנים.
באהבה ועם המון אופטימיות, טלי אנגור
