המודעות קראו "קירוב לבבות" "אהבת האדם" "איחוד העם" והכל נראה שמח ויפה ואוהב וחשוב וכל כך כל כך אופטימי. כי מי לא רוצה להתקרב? ומי תתנגד לאיחוד? נכון? אז אני מודה יש לי בעיה עם זה. כלומר לא עם הרעיון של חגיגה, חגיגה זה נחמד וכל סיבה למסיבה. וגם ממש לא עם התחשבות, אנשים צריכים להסתובב במרחב הציבורי בתחושה שיש להם מקום בו. ו"איש באמונתו יחיה" (למעשה לא זה המושג המקורי אל נעזוב את זה לרגע) הוא באמת עקרון חשוב בחיי. אבל מודה יש לי קושי עם כל העצרות/אירועים/הופעות שנועדו לקרב לבבות, כי לאן נתקרב? ומי יתקרב למי? ואולי החשוב ביותר מה עלי לעשות כדי שנוכל להתקרב. ובכלל האם אי אפשר לחיות אחד ליד השנייה בכבוד הערכה הבנה בלי להתקרב?
אני יודעת זה נשמע רע. "מה, את לא רוצה שכולם יהיו קרובים אחד לשני ?" " מה, את רוצה להיות להיות מנותקת, מנוקרת"? .אז לא, ברור שלא, אני רק חושבת שיש לנו פה בלבול גדול בין הדברים, בין המושגים. אני מוכנה/רוצה/נהנית להתקרב לאנשים (לפעמים, לפעמים ממש לא) לאנשים פרטיים. לאמונות/קהילות/עמים/דעות וכו' אין לי מה להתקרב כי הם לא ישות חייה , לכן אני בהחלט אבחן בצורה ביקורתית יותר במה כרוך ה"קירוב" הזה
אתמול , שוב געשו הרוחות סביב קירוב הלבבות , כי מסתבר שבכדי שנוכל להתקרב אחד לשני, נשים צריכות להבין את מקומן. כי בכדי שבלב תל אביב יוכל להיות איזה שהוא שיח משותף, חגיגה משותפת אלי להזיז שוב את הגבולות שלי לגבולות של האחר. יותר מזה אלי די להצניע את עצמי כי אחרת ה"צד השני" לא ירגיש נוח מספיק בשביל להיות במפגש. כי ל"צד השני" יש חוקים, ויש לו מוסר, ויש כללים אשר עליהם לא יוכל לעבור. אבל אתמול החלטתי שגם לי יש חוקים, וגם לי יש מוסר, וגם לי יש כללים אשר עליהם לא אוכל לעבור. אתמול החלטתי שהפעם קירוב הלבבות יהיה במגרש שלי. כי אי אפשר לבקש שנתקרב שנבין אחד את השנייה כאשר זה תמיד בתנאים של האחר.
אני לא אדם דתי, אבל זה לא אומר שהחוקים שלפיהם אני חייה הם לא עמוקים, מהותיים מאוד עבורי. אני לא אדם מאמין אבל כאשר דורכים לי על העקרונות זה כואב לי , זה פוגע ברגשות העקרוניים שלי ונמאס לי לוותר עליהם, נמאס לי לשים אותם במקום שני , לעומת רגשות "יהודיים, עמוקים אמיתיים" בעולם שלי עקרון מהותי הוא שכולם , אבל כולם מוזמנים , כולן מתאימות. בעולם שלי אין מקום למי שאומר שהוא אינו מוכן לשמוע אישה/ככה עור/נכה/בעל נעליים גבוהות או כל קריטריון שאינו קשור ליכולות השירה שלהם. וגם עם זה לא נוח למישהו והוא מרגיש כי נפשו אינו יכולה לעמוד בעקרון הזה, גם במחיר שזה גורם לו להתרחק במקום להתקרב. זה יהי לי עצוב כי חבל שלא יהי חלק מהחגיגה, אבל זו ההחלטה שלו.
תל אביב אינה בני ברק , ואם תושבי ברק רוצים שאכבד את קודי ההתנהגות שלהם כאשר אני מבקרת בעירם אז בבקשה שיכבדו את קודי ההתנהגות של תל אביב וערים אחרות כאשר הם מבקרים בה , והזה כולל שירת נשים, שירת כל אדם באשר הוא אדם (שיהיה אפילו שירת כלבים וחתולים אם החתולים רוצים). אם הם רוצים לקרב לבבות אז בבקשה הם מוזמנים להתקרב , אקבל אותם באהבה והבנה למרות הקושי שלהם. אנסה למצוא להם פתרונות, אנסה לגרום להם להרגיש בנוח . אבל בתנאים שלי , תוך כיבוד דרך החיים שלי.
ואתם יודעים מה? זה עובד , בערך הלחץ עבד האירוע בוטל או לפחות הפך למה שהוא באמת אירוע תפילה דתי, עדיין בלב עיר חילונית , עדיין מדיר אבל לפחות לא במסווה של בילוי משותף מי שרוצה לקחת חלק בכך שייהנה.
רק כמה נקודות קטנות למחשבה לסיום
* "במקרה יצאו רק גברים"? תגיד אני רוצה שיבינו שאני דתי ואני חושב שלנשים אסור לשיר
* אם צניעות חשובה לך אז בבקשה גם בפרסומות של המותג שלך תשתדל שהנשים יהיו לבושות קצת יותר
* אדם פרטי יכול לארגן מה שמתחשק לו , אבל כאשר הוא עושה את זה בלב עיר ברעש גדול מן הרצוי שיראו גם מי הקהילה
* אדם פרטי יכול לארגן מה שבא לו אבל האם באמת אפשר להגיד במדינה דמוקרטית "אבל רק בלי ……"
* ואחרון אחרון חביב, את האירוע המקביל בירושלים (כן, כן כן זו הבעייתית כל כך הסגורה כל כך השמרנית כל כך) מנחות שתי נשים …. ויהיו שם גם דתיים