הכותרת, רימון שמושלך בפתח ביתך , נשמעת אלימה. אבל לא רק שאין בה אלימות, יש בה הרבה אהבה ורצון טוב.
הרימון אינו רק פרי מושלם ויפיפה, אלא הוא אחד מסימניה של השנה החדשה, ומביא עמו ברכה.
ראש השנה הוא חג כזה שפתאום אתה מרגיש אותו באוויר, ואתה יודע שהנה, מגיע החג, ומתחילה לה שנה חדשה. זה פשוט באוויר. רק שהשנה, בשבוע שלפני החג הייתי באוויר אחר, בחופשה קצרה ברודוס, שהיא דומה לארץ ושונה ממנה . והרגע הזה בא במקום הכי לא צפוי, ואולי בשל כך, ההכי מרגש.
אחד התחביבים שלי בטיולים בחו"ל הוא פגישה עם מקומי, אבל אמיתי כזה, לא כזה שמשווקים לתיירים שרוצים לפגוש איש אותנטי, אלא אותנטי ממש. ועוד תחביב עשיתי לי, והוא לקנות מזכרות קטנות מהטיול, לא מזכרות כאלו שמוכרים לתיירים, אלא מזכרת שתזכיר רגע קסום אחד. וכל הרגעים המיוחדים הללו, התכנסו לנקודה אחת, בחנות-גלריה לקרמיקה, הממוקמת לצד הדרך בואך רודוס, אחרי יום טיול סביב האי. פקדנו חנות או שתיים כאלו לאורך הדרך, אך לא מצאנו את האחת שתעשה לי את זה. הערב נטה לרדת, זו בעצם היתה העצירה האחרונה. הסתובבתי כמו תיירת "מבינה עניין" בחנות שמוצגים בה זה לצד זה מוצרים מוגמרים, וגם פריטים רגע לפני הכניסה לתנור, והנה ראיתי מה אני רוצה לקחת איתי משם. קערית קטנה, עם איור עדין של רימון. פתאום הרגשתי ראש השנה. ידעתי שאני רוצה אותה על שולחן החג בבית עם גרגרי הרימון והברכה.
עד כאן הכל פשוט, המוכר מחייך, אני שמחה, מחירה נמוך, היא במבצע עם עוד שתי קעריות, יש לו על יד הקופה אמצעי אריזה, כך שהיא תוכל להגיע בשלום הביתה. הכל טוב, רק שמסתבר שאינו מקבל אשראי, ומתרץ את זה בהתנצלות במשבר הכלכלי שעבר על יוון.
לנו, אחרי יום טיול, אין ולו יורו אחד בארנק. לא אצלי, ולא אצלו. באמת, כבר ראיתי אותה מונחת אצלי על השולחן, ועוד רגע היא תישאר שם בחנות. המוכר, שאשמח לקרוא לו בשם "החבר היווני שלי" , הסתכל על בעלי ואמר לו בפשטות, באנגלית של זרים. "מה אתה עושה עניין עם חמישה יורו, אתם אוהבים את הקערות, קחו אותן בחינם !", ובעוד בעלי מסביר שאין מצב, כי יש לנו ערכים. אני בלב מנהלת מלחמה בין שני ערכים, שאחד מהם, הוא מה אני בכל זאת כן לוקחת. בסוף, נמצא הפתרון בדמותם של הדולרים שכן היו לנו בתיק. ובעוד בעלי משלם, והעובד הסרילנקי אורז היטב את הקעריות, אני מנהלת שיחה עם האמן באותה אנגלית שבורה, אבל שפת הלב מאוד מדויקת. אני מספרת לו שבדיוק עוד שבוע אצלנו ראש השנה, והרימון הוא אחד מסמליו של החג, ומנסה לגייס את מיטב האנגלית כדי לתאר את כל תכונותיו ומעלותיו. והוא מספר לי בחיוך רחב, ובאנגלית מגויסת לא פחות, שגם אצלם, הרימון מסמל את אותם הדברים בדיוק. הרימון הוא סמל חזק, וכאשר למישהו ממקורביך מתרחש אירוע טוב ומשמעותי, זורקים לו רימון בפתח הבית. הוא הדגים לי בתנועה בטוחה של השלכה מלמעלה למטה. חייכתי רגע, ואז שאלתי, " ומה עם הלכלוך?" , כי אני נושאת חוויה מילדותי, שבה יש דווקא חיסרון לרימון, למרות מעלותיו, הכרוכה ביציאה ל"שכונה" עם חולצה ורודה חדשה , הרימונים הבשלים והטעימים על העץ של סבא מוניה, ו…החולצה שסיימה את תפקידה, לא לפני ששמעתי מה להורי היה להגיד על כך.
או אז, הסתכל עלי ידידי היווני, ואמר לי "למי אכפת מהלכלוך כשהשמחה כל כך גדולה"
ברכתי לשלום את חברי היקר עם החבילה הקטנה בידי, ואמרתי לו שעוד שבוע הצלחת והסיפור יעלו על שולחן החג שלי. וכך היה!
אחרי כל כך הרבה ברכה ורצון טוב, אי אפשר שלא אניח בעדינות את הרימון הזה גם על שולחנם. שוב שנה טובה! כתיבה וחתימה טובה.
