מסתבר שלהיות חולה זה in
מה in בלהיות חולה?
להיות חולה זה סוג של ריטריט שלא מבחירה,
אבל זה זמן מעולה להתבונן על מערכות יחסים פנימיות.
[במילא אי אפשר לתקשר כשחולים. הגוף חייב מנוחה מלאה וקבלת אנרגיה לעצמו…]
איזה מערכות יחסים?
עם הגוף
עם הדעות על מה מותר לשחרר ומה לא, כשחולים…
עם הכוחות או רמז עם העוצמה.
קודם כל הגוף… שנוצר 9 חודשים לפני שנולדנו ורובינו לוקחים אותו כמובן מאליו ולכן הוא בסדר עדיפות נמוך.
נכון שהיום כולנו יודעים שצריך לעשות ספורט, לאכול בריא, לישון מספיק
אבל תכלס זה לא ממש קורה.
שמתי לב שבתוך המחלה אין חשק למתוק (במילא אין חוש טעם) יש חשק רק לחָם ומשהו שקל לגוף להכיל…
האמת סוג של ניקוי רעלים ספונטני.
פתאם מקשיבים לו (לגוף).
לנוח גם חייבים כי אי אפשר אחרת,
אז מסקנה – הזדמנות ללמוד מה טוב לגוף, גם כשבריאים… כותבת לי memo.
מה לשחרר… כשחולים יש אשליה שאפשר לבחור מה לא לשחרר ומה כן… אשליה, כבר אמרתי!
מצאתי את עצמי כל יום מבטלת "רק" את הפגישה למחר ובטוח מחרתיים כבר אחלים…
לא… לא עבד ככה…
אז בשביל מה המאבק היומי מה כן ומה לא – כאילו שזה משא ומתן ויש עם מי לדבר…
מסתבר שכשחולים מתבקש לשחרר הכל כי במילא בסופו של דבר משחררים וחבל על ההתלבטויות שבדרך…
ואז לגבי כוחות זה כבר סיפור בפני עצמו
המשפט הראשון שעולה כשאני חולה והוא הכי פרדוקסלי
'אין לי כוח ל…'
כי זה באסה, זה חוסר אונים, ואז אני בודקת כל הזמן לְמה כן יש לי כוח ולמה לא…
מסתבר שחשוב לי שיהיה לי כוח!
למה?
כי להיות חלשה זה לא משהו שמרגיש לי נוח להיות אתו.
למה?
תפיסה כזו מקובלת…
תהיי חזקה… תהיה חזק…
את חזקה… את יכולה…
ככה אנחנו גדלות, ומאמנות לזה.
וההתעסקות עם זה מחלישה. מחלישה מאד.
לכן רגע של אהה או תובנת הריטריט…
"עוצמה"
עוצמה היא מילה שלא בודקת כוחות. היא בודקת מהות ואיכות.
כשמתחברים לעוצמה,
גם במחלה וגם בבריאות,
ההתנהלות שונה.
יש עיקר וטפל
יש עכשו ואח"כ
יש הקשבה מדויקת לגוף
ומתקיימת צמיחה.
והעיקר הבריאות כי שאני משתעלת, מנוזלת, חלשה אני יכולה רק להתבונן על הכל וזהו…
לכן העיקר הבריאות!
ענת
