'חזקים ברוסיה'-רן דברת

מה קורה שאמיר, הייטקיסט במשבר, נשוי פלוס שתי ילדות, שחולם בהווה על בית צמוד קרקע ורצפת פרקט, מחליט לחזור לחלום ילדותו, ולהקים לתחייה, ביחד עם חבריו מהתיכון, את הלהקה הישנה שלהם?

*******

רן דברת הוא תסריטאי.

אחד כזה שיודע לכתוב קומדיות ומצבים מצחיקים שיתורגמו לסצנות משעשעות ויצגו לאחר פרשנות של במאי ושחקנים בפני קהל צופי הטלוויזיה של ערוץ שתיים הפופולרי או הערוצים המסחריים האחרים.

הוא יודע לחפש ולמצוא סיטואציות קומיות משעשעות, שרובינו מן הסתם נתקלים בהם בחיי היום יום שלנו, אבל לנו אין את היכולת לצאת לרגע מעורנו ולצפות בנעשה מבחוץ, ובשל כך הכל מתרגם אצלנו כמעצבן, כמשפיל, כמכעיס ויוצ"ב.

למשל, אם תלך ברחוב ומישהו ישפוך עליך דלי מים מלמעלה, אתה תעמוד ותקלל את האמ'אימא שלו,

אבל, אם תעבור ברחוב, ולפנייך ילך חבר שלך, שיחטוף את אותו דלי מים, אתה תעמוד מהצד ותקרע מצחוק, – כשזה קורה לאחר, זה מצחיק.

קומיקאי טוב יודע להבדיל מוץ מתבן. להביט על קטנות החיים, ולראות את הצד הקומי, הפתטי והגרוטסקי שבדבר, ואז לתרגם אותו למילים ולתמונות ברורות, שכאשר אתה קורא או צופה בהם אתה מוכרח לצחוק.

כי זה פשוט – מצחיק.

וזה מצחיק כי זה פשוט, נכון.

כזה הוא רן דברת, הוא יודע לבחור את הדברים הכי כואבים לסובב את התמונה ולהציג אותם בצורה משעשעת ומצחיקה. והוא יודע לכתוב את זה.

אז שנים אחרי שעסק בכתיבה לתוכניות וסדרות טלוויזיה, החליט רן דברת שמשבר גיל הארבעים שלו יתורגם לספר, והוציא ספר ביכורים משעשע ומצחיק שנקרא 'חזקים ברוסיה'.

רן דברת במפגש עם קהילת הקוראים 'ידיעות ספרים'

*******

גיבורו של דברת הוא אמיר, הייטקיסט בינוני, כמעט בן הארבעים (מחייב משבר, כי ככה לימדו אותנו שהחיים…) נשוי, די באשר, וחי בפתח תקווה עם אשתו ושתי בנותיו. הוא איש מלא פחדים וחרדות בעיקר מגל הפיטורים החדש שפוקד את הענף ממנו הוא חי, ומהבשורה שעלולה כל רגע להתדפק על דלתו ולהודיע, שיש לו סרטן (לשיטתו, מהתקף לב מתים מהר, מסרטן מובטח מוות איטי וארוך. וגבר באמצע החיים מפסיק לפחד מאיידס ומתחיל לפחד מהסרטן) חלומם הגדול שלו ושל רעייתו, בית צמוד קרקע ורצפת פרקט תואמת, לא נראה באופק המפוקפק.

בניסיון לחסוך כסף על חוג לילדה, מחליט אמיר ללמד את ביתו לנגן בגיטרה, בעצמו.

השיעור שמשאיר אותו עם הגיטרה בידו מוביל את אמיר להתחיל לנגן לעצמו, וכדרך נס הוא מנגן מנגינה יפיפייה שאין הוא מצליח להיזכר מאיפה היא.

רותם, חבר שלו מתקופת התיכון, (שכעת נמצא אף הוא במשבר גיל ארבעים משלו- בסופם של חיי נישואין כושלים, חיי בודד על הספה של אמו) גאון בזיהוי שירים, מבהיר לו שהוא כתב מנגינה מקרית ונהדרת. מכאן תגלגל המנגינה הקטנה הזו את הכאוס המוחלט והמצחיק עד דמעות.

השניים, בשותפות עם עוד חבר מהתיכון, יוני , (סטלן שהספיק לנסות הכל בחיים ואז חזר בתשובה ועבר לגור בהתנחלות אי שם בשטחים עם אשתו וארבעת ילדיו), יחדיו יקימו השלושה לתחייה, את הלהקה שלהם מהתיכון, יקליטו את השיר למילים הזויות על הקדוש ברוך הוא שחיבר יוני, וישחררו אותו אל הרשת.

משם יתגלגלו הלאה במסע הזוי ומטורף אל טור (מסע), כמאמר הקלישאה, של סקס סמים ורוקנרול סוער, בלא פחות מרוסיה שם הם צברו קהל מעריצים שממתין להם.

הם קוראים ללהקתם על שם מנהל מחלקת התרבות בעיריית רמת גן עת למדו בתיכון, – 'להקת אמציה גולומבק', ולוקחים איתם לטור את אביה של אשתו, אליהו, פנסיונר ציוני נלהב, בלי עתיד, שמצורף ללהקה כמנהל כשאליהם יצטרפו בהמשך בסיסטית יפנית שופעת בשם סוּ ולהקתה, מאבטח גמדי, ונאצי שמגלה שיש לו שורשים יהודיים. ועל אוטובוס יד שנייה שהיה שייך בעבר לק.ג.ב. יוצאת החבורה למסע מופרע ומופרך של סקס סמים ורוקנרול (בסדר הפוך).

טור הרוקנרול הזה בערבות רוסיה, יוביל את החבורה הזו להרפתקאות משעשעות מצחיקות ובלתי אפשריות. שגרמו לי כקוראת לצחוק בקול רם, ולא פעם אחת.

ואכן מצליח דברת לזקק סיטואציות עד לרגעים הקטנים וההזויים שגורמים לקורא שלו לצחוק ממצבים שעל פניו לא ממש מצחיקים ויכולים אפילו להיות מפחידים.

***

אבל האמת שמתחת פני השטח מצליח דברת גם לגעת בכאב ובפחדים של גיבוריו. ושל קוראיו.

'חזקים ברוסיה' הוא סיפור קומי טרגי, עצוב מצחיק, על משבר אמצע החיים, על חברוּת, ועל חלומות ישנים שלא תמיד מתגשמים.

גיבוריו על אף המצבים ההזויים שהם חווים, אכן נמצאים, כל אחד באופן אישי וכולם ביחד באופן קולקטיבי, במשברים כואבים שכולנו עוברים עברנו ונעבור בנפתולי החיים, דילמות מוסריות, אהבות שבורות, פחד מאובדן הכנסה או עתיד.

במסווה של צחוק ופתטיות, תוך שדברת מתעלל בגיבוריו ואף מוביל אותם למצבים משפילים, הוא מצליח לגעת מתחת לפני השטח בכל הנ"ל, ולעורר בקורא חמלה וצער על השתלשלות הדברים. ועל ניפוץ החלומות של בני דורו.

דברת מצליח לזקק את בעיית דור בני ה-40 של מעמד הביניים, חסר ביטחון תעסוקתי וכלכלי שחייב למצוא 'אקזיט' על מנת שיוכל להגשים ולבנות בית, ומנגד, אקזיט כלהקת רוק, ועיסוק במוסיקה שמתחברת לנעורים ולנצח, להבדיל מהקיום הסיזיפי ההשרדותי והיומיומי. מי צריך יותר?

עוד מציג לנו דברת את סיפורו של אליהו, ומציב דרכו לעיננו את דור ההורים, ציונים נלהבים שהקימו את המדינה מתוך אידאל ושליחות, שעבדו כל חייהם, תרמו למדינה ועכשיו מושלכים אחר כבוד אל הפנסיה בגיל שעוד כוחם ורצונם בידם, אבל שלחברה אין רצון מקביל לשלהם.

***

מילה על האיור שמעטר את הכריכה של הספר:
האיור המקסים של דנה תגר, מצליח ללכוד בתמציתיות גאונית את מהות הספר הזה. והוא אף ידבר אליכם עוד הרבה יותר לאחר שתסיימו את הקריאה בו.

***

כבר שלושה ספרים ברצף שאני קוראת, שכתובים על ידי כותבים ישראלים, גברים בשנות הארבעים שלהם שעוסקים במשבר גיל ה-40 ועל מה שקרה להם בעקבותיו.

רון דהן-'לגלות לויתן'

יונתן ילון-'המלך צ'ינגיס הראשון'

וכעת רן דברת עם 'חזקים ברוסיה'.

כל אחד מהם לקח את סיפרו ואת סיפורו לנקודה אחרת ושונה, והוציא את גיבורו למסע מסוג אחר כדי לחפש את השינוי ואת האושר המיוחל. לי, כאישה, היה מעניין, פתאום לצלול לעולמם של גברים בני גילי ולקרוא על החרדות הפחדים והדחפים שמובילים אותם לחפש, לשנות, למצוא, או לשבור את החלום.

דבר אחד אני יכולה להוסיף, גם אנו הנשים בנות דור זה נמצאות במסע החיפוש ופחדים שמלווים אותו. והעתיד לא נראה ורוד.

***

'חזקים ברוסיה' של רן דברת, מצחיק ומשעשע, מחד, משום שהוא מצליח להראות במדויק בצורה הומוריסטית את רגעי החיים הקטנים והפטתיים ובאותה העת, מאידך, הוא מציב מראה כואבת וישירה על הרגעים הכואבים, המפחידים, והמייאשים של החיים בדור גיל הביניים של מעמד הביניים בישראל. ואת שניהם מצליח דברת להציג היטב, תוך שילוב בין ההומוריסטי לכואב בין נוגה למשעשע.

או כמאמר השיר של אנטוניו קרלוס ז'ובים הברזילאי בתרגומו של אהוד מנור ז"ל

"העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש…."

***

שיטוט ברחבי הרשת העלה בחכתי את השיר הזה שכתב ומבצע רן דברת בעצמו, הייתי חייבת לצרף.

[youtube joUtWs77UFE nolink]

*******

כריכה אחורית

***