הייתי ילדה קצת אחרת, לא מרביצה ולא מקללת… כבר אמרו מתישהו ש׳ילדים זה עם אכזר׳?, הם מסתערים כשהם מזהים חולשה ואני לעולם לא החזרתי בחזרה, לא ידעתי איך וגם שניסיתי זה יצא בדיליי :-).
יום יום הייתי חוזרת הביתה בוכה אבל בעומק ליבי ידעתי שאף אחד לא נולד לעולם כדי לפגוע דווקא בי! ומתוך ההבנה הזו נאחזתי בחלומות יפים ובתקווה לעתיד.
בגיל צעיר זכיתי לדעת ש׳חיים יפים׳ הם פרי יצירתי ואם כבר יצירה אז שתהיה עם משמעות טובה. הכל זה דרך הסתכלות וגם שקשה מנשוא ניתן למצוא נקודות אור ולבחור לחייך ולאהוב את מה שיש.
אז למרות וגם בזכות הפכתי להיות חברותית ואהובה, אפילו לא מעט אנשים חשבו שהייתי ׳מלכת הכיתה׳ וחוו אותי כבטוחה, מגניבה ומצחיקה, האומנם? 🙂 זה ידוע שהקומיות נוצרה מהטרגיות- הסטנדאפיסטים הטובים ביותר לא ישבו כילדים ב׳ספסל האחרון של האוטובוס׳ וכיום מוכרים כרטיסים מלצחוק על החיים.
אז במקרה שלי תמיד היה לי ברור שהיעוד שלי זה ללוות אחרים, לראות אותם מבעד לכל ההגנות ולכוון עבורם את הזרקור על הטוב שבהם, שיוכלו להגיע הכי רחוק.
