שמי ליעד בדיחי האוסליך, רופאת שיניים במרפאת שיניים בקופת חולים מאוחדת ובעלת מרפאה פרטית. אמא לשלושה ילדים הזכאים לטיפולי שיניים בסל הבריאות.
תמיד האמנתי ברפואת שיניים ציבורית, ולכן שמחתי מאד כש"חוק ליצמן" נכנס לתוקפו, והתחלנו לתת שירות ציבורי, טיפולי שיניים, לילדי ישראל. בשנת 2010, עבדנו בקופת החולים רופאי שיניים רבים, בוגרי הדסה, ומומחים לילדים. טיפלנו במשפחות ברוכות ילדים, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כאשר מצב השיניים של מרבית הילדים היה חמור ולהרבה מהילדים לא הייתה אפילו מברשת שיניים אישית אלא חלקו מברשת אחת עם מספר אחים.
המודעות לבריאות השיניים של הציבור בו טיפלנו הייתה נמוכה ועמיתיי הרופאים ואני השקענו זמן ומאמץ רב במתן טיפולים והקניית הרגלים בריאים. הייתה הרגשה של מאמץ משותף, של עשיה מרובה ותרומה לציבור. הייתי גאה להיות חלק מרפואת השיניים הציבורית שנולדה בארץ. עודדתי את מכריי להגיע למרפאות קופות החולים והאמנתי באיכות הטיפול שנתנו.
עד שבאוגוסט 2011 החלה הנהלת מאוחדת להוריד את שכר הרופאים והוציאה "הנחיות טיפוליות לילדים בסל הבריאות". ואז חשכו עיני. לדאבוני, הנהלת מאוחדת חיפשה דרכים לקצץ בהוצאות על חשבון הרופאים והמטופלים. ההנחיות הטיפוליות כללו גם הוראה להגביל את הטיפולים בפגישה, לקצץ בבדיקות, ביטול קוד טיפול לפלואוריד (טיפול מניעה) וקיזוז משמעותי בשכר הרופאים (עד 40%).
היינו המומים ומאוכזבים מההנהלה. פנינו למשרד הבריאות, המממן את הטיפולים, כיוון שלא הסכמנו להוריד ברמת הטיפול. משרד הבריאות ביטל את ההנחיות הטיפוליות אך לא התערב בנושא שכר הרופאים. רופאים טובים רבים עזבו, ואחרים הורידו את אחוזי המשרה שלהם כדי להימנע מפגיעה כלכלית. באופן אישי היה לי חשוב להישאר במערכת, ולהילחם על איכות רפואת השיניים הציבורית.
אז החלטתי לחבור לוועד רופאי השיניים במאוחדת, ועד שרק התגבש באותה התקופה והיה בעיצומה של מלחמה משפטית על הכרתו על ידי הנהלת הקופה. יו"ר הוועד, ד"ר סנדי צימרמן, היה החלוץ בעמידה על זכויות העובדים במאוחדת, ובכל השנים האלו פועל ימים ולילות להגנת העובדים. הצטרפות להסתדרות העובדים החדשה סייעה לוועד בניהול המאבק.
במשך ארבע שנים אנחנו נמצאים במאבק הזה, ולראייתי לא מדובר רק במאבק על זכויות ותנאי ההעסקה של רופאי השיניים, אלא מאבק על איכות רפואת השיניים הציבורית בישראל. רק לאחר שבית המשפט אילץ את ההנהלה החלו דיונים לניסוח הסכם קיבוצי שיסדיר את תנאי העסקת הרופאים במאוחדת.
המשא ומתן להסכם זה התנהל תחת הדיווח של הנהלת מאוחדת כי מרפאות השיניים נמצאות בגירעון ויש לבצע להן תהליך הבראה. ועד העובדים נרתם למאמץ להבראת מרפאות השיניים ובחן מצדו פשרות בשכר העובדים. אלא שלקראת סיום המשא ומתן עלה חשד באשר למאזן הכספי של מרפאות השיניים. לאחר שאילץ בית המשפט את ההנהלה לחשוף את הדו"חות הכלכליים של מרפאות השיניים, התברר כי סכום נכבד, הנאמד בכמה עשרות מיליוני שקלים, שהתקבל ממשרד הבריאות בגין טיפולי שיניים לסל הילדים, לא נכנס למאזן הכספי של המרפאות השיניים, וייתכן כי הגירעון אותו הציגה הקופה – כלל לא באמת קיים.
הכעיס אותנו מאוד המצב בו כסף המגיע ממשרד הבריאות לצורך טיפולי שיניים בילדים אינו מגיע ליעדו במרפאות השיניים, ואינו משמש למתן השירות והטיפולים בפועל. מטופלים מתלוננים על בעיה חמורה בזמינות התורים, על כך שאין מספיק רופאים, ואנו הרופאים יודעים שעקב הגבלות של ההנהלה בתגמול לרופאים, המטופלים לא מקבלים את כל הטיפולים המגיעים להם.
החלטנו להילחם, למען ציבור המטופלים ולמען הזכויות שלנו. למרבה הצער, הנהלת מאוחדת מעדיפה שרופאי השיניים ישבתו ולא יעניקו טיפולים ללקוחות, מאשר לשבת איתנו למשא ומתן על בסיס נתוני אמת.
לדעתי רפואת שיניים צריכה להיות חלק מהרפואה הציבורית, כי השיניים הם חלק בלתי נפרד מאברי הגוף. הממשלה תרחיב את הזכאות לטיפולים בהדרגה לגיל 18 במהלך השנים הקרובות, כך גם טיפול בקשישים ובחולים אונקולוגיים. אני מאמינה שרפואה ציבורית צריכה להיות זמינה לציבור כולו. צר לי שההתנהלות בקופת החולים היא כזו שגורמת לרופאי השיניים הטובים לעזוב. רפואת שיניים ציבורית יכולה להיות מעולה, אם רק הרופאים יתוגמלו כראוי ויזכו לתנאי העסקה הולמים ויציבים.
