רומן – מאת מיכל קובזמן – סקירה מאת דפי ויטלה
למען גילוי נאות אני מכירה את מיכל עוד לפני שידעתי שהיא התאהבה בפרד, שהוא השני שליש שלה, ולו היא הקדישה את הספר. הפעם הראשונה שפגשתי אותה הייתה כאשר התארחתי בדירתה בתל אביב בסדנאת הכתיבה הראשונה שלי, והשנייה שלה. הגעתי לדירת צעירים בתל אביב, כמו שדירת צעירים צריכה להראות, ישבנו כל אחד בכיסא מסוג אחר, וזו הייתה לי סדנאת הכתיבה הראשונה. רק שבחיים היו שני מרצים, גם אשכול נבו, הרציני ועם הדפים שנופלים מהתיק וגם אורית גידלי, ממציאת הביטוי קסם באוויר, וזו שלימדה אותי לאהוב שירה.
בסדנא פגשתי את החבורה שלימים תהיה הקבוצה הספרותית, שניפגש בבתים של אנשים, שנשמור על כשרות, ושנלווה זה את יצירותיו של זו … כולנו היינו בחתונה של מיכלי, והרב ליאור אנגלמן חיתן אותה. במהלך שנים ניפגשנו לכתוב למשב אחד את השני הוספנו אנשים הורדנו אנשים. ובסוף התפזרנו. בהתחלה נפגשנו כל פעם בבית אחר והיינו חברים לכתיבה ולחיים. אפילו נסענו לבית של יעל הדיה, והגשמנו לזהר מנשס המלך חלום.
בין לבין התאהבתי בהדס בשן מהמושב עם שלל ילדיה ובנזוגה האצן אסף (אצנית גם היא), והוקסמתי מאסנת זוגתו האמנית של זהר, והערצתי את יעלה שהפכה למורה לספרות, ומיכלי, מיכלי התחתנה, ונולדה לה איילה, ובחתונה שלה, אפילו מרב התרגשות, נישקתי את הרב ליאור, שבנתיים כבר הוציא שני ספרים, וגם בהשקות שלו נפגשנו והוקסמנו מגודל הקהילה שסביבו.
לספר של מיכל קוראים רומן, והוא נותן הצצה לעולם של סדנאות הכתיבה, לקסם הזה, לרגעים, שמתוך החיים פורצות המילים, והופכות ליצירה. להרגשה של להקריא, לתחושה של לקבל משוב, לגשם שדופק על החלון, לחום הבלתי נסבל של הקיץ, ליכולת למשך שעתיים וקצת להיות באמת במעגל, ולשמוע ולהרגיש, וללכת הבייתה ולרצות לכתוב ולרצות לקרוא, ולרצות שזה לא יפסק ומצד שני שיגמר כבר..
ומיכלי עשתה תואר שני ועבדה לא רחוק מבייתי, ומידי פעם התחבקנו, וכתב היד שלה עבר להוצאה הראשונה שעליה חלמה וכיאה למיכל היא גם די מהר קיבלה תשובה שהם רוצים את כתב היד שלה. לא חוק הסופרים, ולא שום בעיות שהיו לאחרים. וכך הרומן על איה ומיקי התקבל להוצאת כינרת, ואף זכה בפרסים. אין לה שלדים בארון, והיא יפה וחמודה ויש לה פעוטה מקסימה ואת הכלב החתיך "נסיך", ואת פרד המתוק, ובעולם של היום אם אתה רק כותב על שלדים ואין לך משלך, אין סיכוי שמישהו יזכה אותך בכתבה או בפוסט. אני ממליצה בחום על הספר רומן.
יש שם הווי של סדנאת כתיבה שזורק אותי לשנים עברו, למציאות שבה אתה חווה את הכל מתוך סדנאת הכתיבה, ומוצא עצמך בארועי השקה ספרותיים, ומחפש בין השורות של כל הכותבים מסביבך את הדמויות שכולנו מכירים. ובעצם, בדם ליבך יודע שזה תאור, וזו מטאפורה. ומיכל מצליחה להוציא מסדנאת הכתיבה את הרגעים האלו שמפעילים אותך והולכים איתך אחר כך לחיים, את היכולת אחרי שבסדנא כותבים בגוף ראשון ובגוף שלישי את אותה סצינה, למצוא עצמך באמצע ארוחת ערב, ולתאר לעצמך בראש בגוף שלישי את ההרגשה. והכלי הזה של היכולת להסתכל על המציאות מכל מיני נקודות מבט, והפיצוח של הדמויות, ודמויות המשנה שבונות את הדמויות, נשזרות בסיפור שמיכל באופן כזה שמצאתי את עצמי גוררת עמי את הספר, ורק מחכה שהרמזורים יתחלפו לאדום, כדי לראות מה קורה עם איה, מה קורה עם מיקי והאם הרויטל הזו תקלוט מה קורה לבעלה.
והכי אהבתי את התאור של מנחה הסדנה.. אי אפשר שלא לחייך מול ההכלה, הנוקשות, הבלתי התפשרות, ושלל התרגילים שממש פתחו גם אצלי עוד צוהר לעוד נקודת מבט על החיים.
אז לצערי יש לי עוד עשרים עמודים של רומן של מיכל, כל מה שאני מקווה זה שכמה שיותר אנשים יקראו את היצירה המופלאה שלה, כדי שהיא תתיישב כמה שיותר מהר לכתוב את הספר הבא שלה.
רומן, הוצאת כינרת מאת מיכל קובזמן
