אני רוכבת על אופניים. חשמליים.
רוכבת גם על קטנוע.
אני אישה.
נשואה.
אני גם אמא.
גם רוכבת עם ילדיי.
אני קהל היעד של כל ההערות, התקנות והחוקים האפשריים.
shutterstock.com-163235372
מהיום (01.05) ינתנו קנסות לרוכבי אופניים שרוכבים על המדרכות.
כמו בהרבה דברים כאן בחיים, חושבים שחקיקה תפתור הכל.
אז מחוקקים חוקים על גבי חוקים ועוד קצת חוקים ותקנות.
יש רק בעיה אחת – אין חוק המחייב אנשים להתנהג כבני אדם.
לו היו מתנהגים כך, לא היה צריך את החוקים האלה מלכתחילה.
החיים, בניגוד למעבר חציה, הם לא שחור לבן.
אפשר לרכוב בצורה ראויה על המדרכה כמו שאפשר לרכוב כמו משוגעים על הכביש.
אין שחור לבן.
ואם מישהו ירכב על המדרכה, בשביל אופניים, עם קסדה ולפי החוק – כמו שמותר.
והילדה שלך תצעד לידך על המדרכה ולפתע תזנק מעט כי נפל לה צעצוע ותמצא את עצמה על שביל האופניים בדיוק ברגע שבה עבר הרוכב והיא תיפגע.
האם יעזור החוק? לא.
למה? כי החוק לא מחייב שיקול דעת. חוק הוא חוק. שחור ולבן.
שיקול דעת אומר שגם אם יש שביל אופניים ומותר לך לרכוב במהירות סבירה, קח בחשבון שיכולים לעבור הולכי רגל.
אז זה לא הזמן "לטוס". תרכב בנחת. יקח עוד 5 דקות. אז?
החוק לא יגרום לילדים בני 14 להפסיק להרכיב את חבריהם, לרכב בשלשות תוך שמיעת מוזיקה ומעבר ברמזורים אדומים או סתם מעברי חציה.
החוק גם לא יגרום לנהגים להפסיק להתעסק בעשרות דברים חוץ מהנהיגה עצמה ובעיקר – לסמס.
כי כמו בבית הספר – כשיש מבחן והיעד הוא רק המבחן והציון, לא מתעסקים בדרך. עושים מה שצריך כדי לעבור את המבחן.
עושים מה שצריך כדי לא לקבל דו"ח, כדי לעבור טסט.
שום דבר לא נשאר לחיים.
גם אנחנו לא.
אז מה כן?
קחו שיעור בבית הספר ולמדו את חוקי התנועה. כן – בגיל 14.
לא תצליחו למנווע מהם לחלוטין לרכב אבל כן תוכלו ללמד אותם לעשות את זה בשיקול דעת.
לומר "אסור" רק יגרום להם לעשות דווקא.
ואם יש עונשים, תדאגו שיהיו ברי ביצוע.
שבילי אופניים הם אחלה דבר – כשהם ממוקמים בצורה הגיונית ורציפה. לא רוצים שרוכבי אופניים והולכי רגל "יתערבבו"? תעשו הפרדה ברורה. ולא – קווקווים הם לא הפרדה. שינויי גובה הם הפרדה.
ואתם, שרק בודקים הודעה אחת דחופה בטלפון שלכם בזמן נהיגה, רק לרגע, אתם לגמרי עם עיניים על הכביש.
תחשבו שבאותו הזמן מישהו אחר עושה בדיוק את אותו הדבר, בזמן שהילד שלכם חוצה את הכביש או שבן הזוג שלכם בדיוק רוכב, "כחוק" ליד.
אני רואה אתכם, עוברת עם הקטנוע בנתיב ליד או נשארת מאחוריכם עד שתחליטו מה אתם עושים.
תנהגו כמו בני אדם, תתנהגו כמו בני אדם.
צריך חוק. החוק הוא לגבולות ולחריגה מהם. הוא לא אמור להיות הנורמה.
אסור לנסוע באדום? טוב, אז בצהוב גבולי מאוד מאוד.
אסור לסמס? טוב, אז רק כשאין שוטר.
ואני? אני אמשיך, כחוק.
וארכיב את בני בן ה-5 על האופניים החשמליים, כששנינו חובשים קסדה.
בשבילי אופניים או על הכביש – כשהוא פנוי.
ואעשה זאת על המדרכה בקטעי רחוב שבהם התחבורה צפופה.
ואם באותה הנקודה יעצור אותי שוטר ואקבל דו"ח? דייני.
מהם 250 שקל לעומת החיים?
בתמונה: הראל ואני באירוע רכיבה