רגעים מתוקים של חושך

הצד החשוך של האור, יש דבר כזה?

שמתעסקים ביצירתיות יש מקום להכל, להיפוכים, לפרדוקסים, לאינסוף של האינסוף וגם לכלום שבכלום שהוא בעצם הכל, כדי לתת ליצירתיות מרחב בחיים שלנו אנחנו מחוייבים להניח את ההגיון בצד ולתת לרוח אחרת לנשוב דרכנו, הרוח הזו מתעתעת ועלינו לאפשר לה להיות כזו, היא מבקשת מאיתנו שנעניק אור לעולם הזה בדמותה, היא מבקשת שנהיה שמש, שנשפוך אור בחיים דרך המגוון הרחב של האפשרויות שאנו פוגשים המציאות חיינו, הסיטואציות, האירועים, האנשים, והדמיון שלנו, היא מבקשת מאיתנו לבטא את עצמה דרך ריקוד, אפליקציה, סיפור, סצינה, מילים, תיקון של ברז דולף, שירה, היצירתיות אוהבת שאנחנו נותנים לה אור, ככה היא נחשפת ומגלה את עצמה, ועל הדרך מגלה לנו את עצמנו.

עם הזמן חיפשתי בחיי אור ועוד אור, ממש התמקדתי באור, עד ששכחתי מהחושך בתוכי, ידעתי שאם אשלב יד ביד עם האור, אהיה מגדלור בשמיי נפשי, והאור הזה שהוא אני יישפך החוצה, ייזלוג למראות שאפגוש, לאנשים, למערכות היחסים, לעבודה, וכמובן ליציריתיות.

אבל היצירתיות, היא מסתורית והיא דורשת מאיתנו גם את החושך, ועלינו לכבד את זה ולתת לחושך מקום בחיים שלנו.

זיהום של אור:

קשה להבין שאור יכול לזהם, אבל הוא מזהם, כן, אני אוהב אור, אבל יש רגעים שהוא לא מתאים, אני אוהב לישון בחושך, האור לא מורשה להיכנס לי לשינה, הוא יזהם לי את הלילה ואת החלומות. השמש דולקת בעוצמה, אבל פעם ביממה הכדור צריך להיות עם הגב אליה, כדי להנות מכמה רגעים מתוקים של חושך, כן רגעים מתוקים של חושך, לא חשבתי שאכתוב את זה, אבל החושך מתוק, וגם האור והם שזורים יד ביד כמו אינג-ויאנג, שחור ולבן.

אנחנו צריכים קווים שחורים על קנווס לבן כדי שנוכל בכלל לראות משהו, המסתוריות דורשת חושך, היא גם מבקשת מאיתנו לנטרל את האור, כי כמה שזה מוזר בחושך מתגלה האור, זה לא פרדוקס זאת עובדה קיימת.

תביטו לשמיים הלילה תסקרו את החושך העצום הזה, הביטו אל הכוכבים, האמת היא שיש הרבה יותר כוכבים ממה שאתם רואים, האור שאנחנו כה אוהבים מזהם לנו את הצפייה בהם, האור מזהם את החושך ואיתו גם את האורות הקטנים שמתלווים אליו. כמעט קשה למצוא מקומות בארץ שהם חשוכים מספיק כדי להתבונן על הכוכבים בשמיים, אולי במדבר תצליחו לקלוט עוד כוכבים, ובסיני, אני זוכר את צ'ילה, במקום הכי חשוך בעולם הבטתי לשמיים וראיתי כל כך הרבה כוכבים, נדמה היה שאלוהים לקח כמות אדירה של מלח ופיזר שם על על הקנווס השחור.

אם נלמד שאור בדרכו גם מזהם, נלמד להתיידד החושך בתוכנו, דווקא כדי לראות אורות רחוקים יותר, קדומים יותר, אורות שיכוונו לנו את הדרך, נצנוצים שיספרו לנו סודות של העבר והעתיד ושל המעבר, אם רק נסכים.

אם רק נסכים לעזוב את האור, ולתת גם לו זמן מנוחה, אז בעדינות החושך יזדחל ויפגיש אותנו עם נקודות אור עמוקות שכבר זנחנו עד ששכחנו איך הם נראים, כוכבים עמוקים כאלה, כוכבי הצפון של נפשנו.

כדי לתת  לחושך להיות חלק מהחיים שלנו, נתחיל מהגוף, צאו הלילה לטייל בחושך, פגשו אותו פנים מול פנים, תמצאו זמן ביומן וצאו למדבר, שנו תחת הכוכבים, אל תשנו בעצם, תהיו בחושך, ערב אחד, עזבו את המסכים, עזבו את התאורה, שחררו את האור, ותנו לחושף להיספג בעור הגוף, בתודעה, תנו לו להאיר בדרכו מקומות חשוכים.

תשחקו עם האור, לערב אחד השבוע, הדליקו נרות בבית, שחררו את הפלורוסנטים ואת נרות הניאון, חוט הלהט והלדים, תנו לאור אחר להעמיק, הצללים שירצדו לכם על קירות הבית יעניקו לכם אינסוף צורות, ודמויות ומחשבה לא מעט, תנו להם לחדור פנימה, תנו לצללים בתוכנו לרקוד, החושך מעניק לנו מתנה, לראות צל באור זה הכרחי, בלעדי הצל כל דבר בעולם היה חד מימדי, חשבו על ציורים, על תמונות, כמה הצל חשוב כדי שנוכל באמת להבחין בעומקם של הדברים, הצל אנחנו מגלים נותן עומק באור, החושך שזור באור.

אם אנחנו רוצים ליצור משהו חדש בעולם הזה, כמוהו לשרטט אור בחושך, איך מתחילים לשרטט בחושף, מוצאים נקודות ציון ואיך מוצאים נקודות ציון, דרך שאלות, שאלות שיכוונו אותנו אל המעמקים שבחושך, וכמו היצירתיות גם החושך מתעתע ופרדוקסלי כי כדי לתת לו לדבר הוא צריך אור, אז נוכל לחשוף את החושך במילים, נצלול דרך השאלות אל  החשיכה שתצייר את עצמה בכוכבים, שיהפכו לתשובות, שיהוו חצים אל המחשבות והכמיהות, של הדעות, והחששות והפחדים, ואם נסכים לענות בכנות ובלב פתוח, נופתע איך החושך רוקד את עצמו בסילואטות מרשימות בקירות נפשנו.

אמבטיה של שאלות, תרשו לעצמכם להשרות את עצמכם:

מי הרגיז אותך השבוע? מה מעצבן אותך? על מה כעסת השבוע? היום? על מה אתה לא יכול לעבור בשתיקה? מישהו פגע בך פעם? מה הוא עשה? סלחת לו? איך עשית את זה? מה קרה? למה רבת בכלל? למי לא סלחת? למה אתה לא יכול לסלוח? מה זאת סליחה בשבילך? תכתוב, תכתוב הכל, אל תפחד, תכתוב, ממה אתה חושש? מה מפחיד אותך? אתה פוחד ממוות? היית פעם קרוב למוות? תוכל לספר מה הרגשת? חשבת פעם להתאבד? למה? מה עצר אותך? למה בחרת בחיים? איזה אוכל אתה לא מסוגל להכניס לפה? מה אתה שונא? את מי אתה שונא? איזה חלק בגוף היית משנה? מה החולשה שלך? תכתוב לי על החסרונות שלך, איפה אתה צריך עזרה? לאיזה מוזיקה אתה לא מתחבר? למה? שמע אותה 20 דקות, תכעס עליה במילים, תשפיל אותה בבדיחה או סיפור בסצינה? מתי הובכת בפעם האחרונה? מה הדבר הכי מביך שעשית? עד כמה זה מצחיק בראיה לאחור? זה מצחיק? זה נורא? למה? איזה סוד אתה מסתיר? מתי שיקרת פעם אחרונה? מה היה השקר? איך שיקרת?

האור שואל שאלות, החושך מבקש תשובות, אז תכתוב ואל תתמהמה, בשביל זה אנחנו כאן היוצרים להפיך חיים בכל, תענה, דבר ראשון לעצמך, שים פנסים במקומות שלא היה אור, ותתן לחושך להתבטא כאן במילים, כל כך הרבה יופי טמון כאן ברחם החשוך של תודעתנו, תסתכל ביב כל הפחדים שלנו הפכו ליצירות פאר, כל החששות והכאבים הפכו לבדיחות הכי טובות של הסטנדאפיסטים, הקומדיה הטהורה מתגלה דרך הדרמה, סרטים נוצרו מסודות חשוכי במרתפיו של נפש האדם, אל תחסכו מהחושך, הוא יעניק לכם אור, ושפע, וכל כך הרבה טוב בחיים האלו.

תנו לשאלות האלה לסחוף אתכם במהלך היום, תנו לתשובות לנצנץ, במונית, בארוחת צהריים, בינכם לבין עצמכם השאלות יאווררו חדרים, תמצאו את עצמכם חולמים בהקיץ על שאלה או על תשובה או על סצינה שהשאה הנפישה בתודעתכם, תכתבו אל תחסכו לעצמכם, תצלחו את הבור ותגלו שהוא הר.

התשובות, הן הכוכבים בשמיים, ואז תבחינו בקסם, האינסטינקט היצירתי יחבר בין כוכב לכוכב, וישרטט לנו קווי מתאר, סיפור, קבוצת כוכבים תהיה עגלה, השנייה תהיה חץ שיכוון אותו אל הצפון הפנימי, אחרים יהיו דובה גדולה אחרים דובה קטנה, וקנגרו, ושועל, וטלה, וגדי, אם נעבור ביניהם וניתן לעצמנו להשתעשע בג'נגלינג בין הנקודות האלה, נוכל לצייר אור בתוך החושך של המסתורין.

ואז לרגע נהיה אינג וגם יאנג,

וניוולדנו מחדש בחושך ובאור.

ונהיה אחד.

וניצור.

כי בשביל זה אנחנו כאן