חם בנמל, הביל צפוף ורועש. הלכתי לתחנת האוטובוס הראשונה ובלבי חלום קטן: מזגן ושקט. האוטובוס עמד בתחנה. עליתי והתיישבתי בחלקו האחורי. עלה עוד זוג צעיר והתיישב בצד השני. הנהג חיכה. עוד דקה ליציאה, אוליי יגיע עוד נוסע. הגיעה במרוצה אישה כבת חמישים. חצאית כחולה עד הקרסוליים, חולצה בהירה בשרוולים ארוכים ופאה ממיטב פיאות בני-ברק. בידה האחת סל רשת שמתוכו מבצבצים כמה תפוזים, אשכול בננות, וכמה שקיות ניילון מרשרשות שבתוכן אריזות מפלסטיק ממוחזר. בידה השניה תיק גדול. התיישבה לפני. היטיבה על ברכיה את סל הרשת. אריזות הפלסטיק השמיעו קולות פצפוץ קלים והשקיות ענו להן ברשרוש. הוציאה מהתיק סלפון סלולרי מהסוג הישן והקלידה מספר: "הלו, שרה, זו דבורה, מה נשמע?! קנית גרביונים?!!! מה?!!! איזה גודל?!!
נוסעים. האוטובוס מתחיל להתמלא. דבורה מגבירה את קולה. "מה עם ספריי?!!, קנית ספריי?!!" הגבר המבוגר שישב לפניה הסתכל אחורה במבט זועם.
עלה בחור צעיר. ביד ימין הוציא ארנק מהכיס האחורי, שלף ממנו בעזרת האגודל כרטיס רב-קו והגיש לנהג. ביד שמאל סידר את אוזניית הבלוטוס. נכנס והתיישב מאחוריי. "אלי שומע? אני באוטובוס בדרך למשחק. מה??! לא שומע? מי מגיע?!!! ואללה?!! מת לראות אותו. חושב שיש מצב לסלפי?!"
ברחוב ארלוזורוב חנתה מכונית אדומה. האזעקה שלה נשמעה למרחוק.
בדיזנגוף עלתה חבורת ילדות בנות ארבע עשרה. שתיים התיישבו במושב האחורי, האחרות נעמדו ליד הדלת. "נועה! תראי מה קניתי בזארה?" הוציאה משהו משקית וזכתה לקריאות התפעלות מכל חמש הבנות.
"ספריי אפשר למצוא אצל שמואל!"
"סבבה אחי, הולך להיות משחק פצצה"!
"וואו! מה זה יפה לך הצבע"!
הגעתי לתחנה שלי עם המון שאלות. מה קנתה הילדה, מה גודל הגרביונים של שרה ועם מי רוצה הבחור לעשות סלפי.
המזגן עבד יופי.
