פרשת אשה סוטה שנמצאת במרכז פרשת נשא, הוא אחד הסיפורים היותר מטרידים באזניו של הקורא המודרני , בעיקר בעידן שלנו בו נושא מעמד האשה הוא רגיש מאין כמוהו.
עיקרו של הסיפור נסב על טקס שמאני מוזר,שעורך הכהן הגדול בבית המקדש, לאשה נשואה החשודה בניאוף על ידי בעלה. בטקס עליה לשתות מיים מאררים שהכהן מכין ומערבב בם מעפר המקדש, כדי להרגיע את קנאת בעלה. אם לאחר שתשתה מהם היא תישאר שלימה ובריאה,הוכחה היא לכך שחשד בה לשווא, ואם גופה יגיב בתופעות כגון בטן צבה וירך נפולה, הרי סימן שיש בסיס לחשדותיו..
על פניו נראה כי הטקס המשפיל הזה נועד להוכיח את חפותה,כדי להתנקות מהחשדות שדבקו בה, אולם אינני יכולה שלא לחשוב כי למעשה זוהי רק ה"מעטפת" החיצונית שלו, ולמעשה הוא נועד לשחרר את האשה מהקללה של הקינאה שאחזה בבעלה ולרפא אותו מקנאתו ומחשדותיו כדי לאפשר להם להביא פרי בטן משותף, סמל האיחוד ולהחזיר את השלום לביתם.
קינאה היא אש שלוחה, וכשהיא ניחתת על קרקע פוריה כמו למשל, רקע של חוסר ביטחון עצמי,היא יכולה להיות הרסנית מאין כמוה.
דוגמא נהדרת לכך היא סיפור האופרה "אותלו" (ורדי) שבו האהבה הגדולה והעצומה בין אותלו ודסדמונה מסתיימת ברצח דסדמונה בגלל רגשי הנחיתות של אותלו שמוזנים על ידי יאגו, משרתו "הנאמן" של אותלו, שבוחש בקדירה ומצית את אש הקינאה שלו מסיבות אינטרסנטיות פוליטיות. משזו הוצתה- זה מצב של אל חזור. שום הגיון לא יכול להרגיע אותה עד הסוף הטראגי.
בטקס השמאני המוזר שעורך הכהן לאשה הנחשדת, לא נערכת חקירה, ולא מובאים עדים, ואפילו האשה לא נדרשת לומר דבר להצדקתה, כל הגיון הוא מחוץ למשוואה. המוקד הוא הבעל או ליתר דיוק הקינאה שלו, ואם זה מה שנדרש כדי להפיס את דעתו ולשכך את כעסו- כל האמצעים כשרים.
מה הצית את קינאת הבעל? דמיונו? שמועה? אולי מבט מהיר ששלחה לעבר מישהו?
קינאה ברגע שניצתת חשוב לטפל בה ולהכחיד אותה כי אחרת תתפשט כמו אש בשדה קוצים! כשהיא מסלימה היא עלולה להביא לרצח, ולאלימות, ועל כך יעידו מקרי הרצח הרבים לבלי נשוא של נשים על ידי בני זוגן. עוד לא שמעתי על מקרה של רצח גברים על ידי בנות זוגן על רקע קינאה, או חשד בחוסר נאמנות. נראה שזו תכונה שמייחדת גברים.
גם במערכת הסמלים והארכיטיפים שמתארת את מערכת היחסים של אלוהים ("הבעל") ועמו ("הכלה") אלוהים מעיד על עצמו כעל אל קנא, שמאיים בהרס במידה וה"כלה" תלך אחרי אלהים אחרים על פניו… וכשזה קורה, והעם חוטא בחטא העגל , משה, טוחן את העגל ומשקה את העם בממשקה המורכב מעפר ומאבקת העגל. מזכיר משהו?
אולי זו הסיבה שההפטרה הנקראת מייד לאחר פשרת נשא נסבה של סיפור הולדת שמשון.
אמו של שמשון (שלא נודעה לנו בשמה) היתה נשואה למנוח (איש נוח? איש שמביא איתו תחושת מנוחה?) והיתה עקרה.
לאחר שנות עקרות, בעודה הולכת לטייל בשדה (איפה היה בעלה?) נגלה אליה מלאך אלהים ומודיע לה שהיא נושאת בביטנה תינוק שיהיה נזיר, אדם שחייו מוקדשים לאלוהים, ושעליה להינזר משתיית ייןץ
היא חוזרת הביתה ומספרת זאת לבעלה. הוא לא מגיב בפרץ קינאה, למרות שיכול היה בהחלט לחשוב שהיא "מוכרת "לו סיפור כיסוי על הריונה הבלתי צפוי. הוא רק מבקש לדעת מי האיש.
אולי סיפור ההפטרה ותגובתו הנוחה של מנוח, באה כאנטידוט, כאנרגיה הופכית לסיפור הקנאה של פרשת אשה סוטה? להראות, שאפשר גם אחרת.. ואולי לכן דווקא בפרשה זו אנו מבורכים בברכת הכהנים, ברכת השלום:
יברכך אלוהים וישמרך
ישא ה" פניו אליך ויחונך
וישם לך שלום.
שניזכה לחיות מתוך אהבה ושלום, ושתרחק הקינאה ממחוזותינו.