קו הזינוק
חמקמק ביותר הוא קו הזינוק, חמקמק ולא ברור תמיד, כל תקופת חיים וקו הזינוק שלה, ולעיתים שגרת החיים כל כך אינטנסיבית שלמי בכלל יש זמן לשרטט קו זינוק ולצאת לדרך, היו תקופות בחיים שכל מה שרציתי זה רק להצליח לשרוד את השעות הקרובות, לא זה לא באמת דרמתי כמו שזה נשמע, לא מדובר במצבים מסכני חיים, סתם לשרוד אחר צהרים נוסף עם חבורת קטנטנים, בשבילי לעיתים זה היה כמו לשרוד את חציית ים סוף, המצב הזה שאין לך שנייה אחת לעצמך, שאינך יכולה אפילו לחשוב, שלא לדבר על לקרוא, להתקלח, לחתוך לעצמך סלט, המצב הזה שכולך כל הזמן ללא הפסקה אמורה להיות בשרות היצורים הקטנים, הוציאה ממני רגשות שהקשר בינם לבין קו זינוק כל שהוא, מציאותי או דמיוני הוא מרחק שבכלל לא ניתן לגשר עליו.
ומנגד החיים מלאים בקווי זינוק: תחילת לימודים, תחילת חיים משותפים, תחילת מסע תרמילאים, כן בהחלט היו הרבה קווי זינוק, ונדמה לי שהמשותף לכולם הוא ההתרגשות החשש המאמץ, לא לכולם היה צורך באותו מאמץ. המאמץ שהיה כרוך בשנות הלימודים הרבות לא שווה בעוצמתו לאותו מאמץ כמו טיול התרמילאים שעשיתי, שהיה בעיקר הרבה אושר ופחות מאמץ, או חיים משותפים שמתחילים באושר גדול ואט אט השגרה המחויבויות הילדים נוגסים באושר הזה ומלמדים מהי אחריות ומחויבות ואהבה אין קץ ושמחה וגם הרבה סבל וויתורים.
וכעת כשאני נושקת לגיל חמישים אני מתבוננת בחשש ובהתרגשות ואף בחוסר ביטחון אל קו הזינוק החדש שאני משרטטת לעצמי. יותר משהוא קו ישר שלם ועבה, זהו קו מקווקו לא מאוד עבה די דקיק למען האמת.
המטרה שאליה אני חותרת ואותה אני רוצה להגשים, היא: כתיבה הטמעה והפצה של אפליקציית שיתוף לספורט ולתחביבים. וביותר פרוט – כמי שאוהבת בין היתר לרוץ ואף נוסעת לחו"ל מידי פעם, אני רוצה שכשאגיע לעיר זרה אוכל למצוא בה שותפה לריצה, כזאת שמכירה את האזור, את הרחובות, את המרחקים, כזאת שרצה פחות או יותר בקצב שלי, ושתשמח לרוץ עמי הזרה שאינה בת המקום.
כמובן שזה לא חייב להיות ריצה בלבד אפשר כל פעילות ספורט, או בכלל פעילויות שונות.
בכל מקרה קו הזינוק שלי זה רעיון שמאוד אני רוצה להפוך אותו למציאות(:
ב- 7-8/3/17 כל הנשים בארץ מסמנות לעצמן את קו הזינוק ויוצאות לחגוג התחלות חדשות, וגם אני אהיה ביניהן. היכנסי לפרטים נוספים ובואי לחגוג איתנו >> MY START LINE
