קוראים לי יעל ואני מהממת.
מה, אתם לא מאמינים? צוחקים? אני יעל. אמא, בת זוג, שכירה נאמנה למקום העבודה, חברה טובה, בת נהדרת, כותבת מהלב, ועוד ועוד, לאו דווקא לפי הסדר הזה.
אופס, נגעתי בנקודה רגישה? כן לפי הסדר הזה? קודם אמא, כי ילדים הם הכי חשובים בעולם, נכון? בת זוג, כי צריך לתת למישהו משמעות. וחום. ולתמוך. ולאהוב. ולהשקיע במקביל בעבודה עוד שעות ועוד ולא להיות ראש קטן, ומיד אחרי זה להקשיב לחברות, ולהיות שם, ותוך כדי שוב ג'ינגול מחדש ותשומת לב, למשפחה, לילדים, לעבודה, בן הזוג, חברות, וילדים וילדים, וחברות, ובן הזוג, ומשפחה ועבודה, וילדים וילדים, ובוס על הראש, ועבודה, וקניות וניקיונות, וילדים, ובן הזוג, וחברות, וניקיונות וקניות, וילדים.
מה לא בסדר? ככה כבר שנים, אנחנו רגילות, לא? כך הרגילו אותנו, כך בנוי העולם.
עולם כמנהגו נוהג – את נגמרת והעולם שותק.
ומה איתך באמת? מתי שמת את עצמך במרכז? מתי זה קרה שקמת ואמרת: די. אני לא במשחק הזה יותר. עכשיו אני !
שש בנות עולות על הבמה. שש בנות שכל אחת מהן היא אישה בפני עצמה. יפות ומטופחות ובעיקר משדרות עוצמה. משהו מופלא מתרחש על הבמה. כמה אנרגיות טובות וצבעוניות, כוח, השראה והעצמה מוגשים לנו, קהל הצופים, בחיוך ושמחה, לעיתים בעצב, אך עם מסר ברור ונפלא שלכל אדם יש סיפור או קשיים שחווה, השאלה היא מה הוא עושה עם זה? ומתי הוא מחליט לקום ולשנות.
אחת אחת הן קמות ומספרות לנו בכשרון וחינניות את סיפור חייהן, והסיפורים נוגעים בכל אחת ואחד, ובכל סיפור חיים יש משהו להזדהות איתו ולקחת ממנו תובנות.
בכל הן נוגעות, ששת המופלאות. מאמא שנתנה את עצמה במשך שנים רק לילדים ולבן הזוג ללא מימוש עצמי עד שקרסה, נכנסה לדיכאון ושמנה, אך משם רק צמחה ועלתה, רזתה ושינתה את חייה.
או האישה היפיפייה שסיפרה בכנות על שנות הבולמייה שחוותה, כי מי מאתנו לא רוצה להיות רזה וחטובה רק כדי למצוא חן ולהרגיש שווה?
בולמייה שכמעט הרגה אותה עד שזעקה ופנתה לעזרה ובכוחות אחרונים עזרה לעצמה לצאת, ולהיות, להרגיש ולחיות.
הבנות, מלאות ההשראה והעוצמה, נוגעות שם בילדות מלאה בעוני שרומס את הנשמה אך גורם לה לגדול ולהיות חזקה ועצמתית. נוגעות במחיקת ה"אני עצמי" בשל הרגשה שהעדה אליה נולדת והיא הזהות שלך, לא מספיק טובה בעיניי החברה, בהעלבות וכינויי גנאי לגבוהה שבחבורה, ששנים חשבה שהיא צריכה להתפשר כדי להיות חלק ממשהו אותו חשבה ליותר טוב ממנה, נוגעות בגירושים מגברים שאוהבים בעיקר את עצמם, לא מכילים, ונישואים חסרי אהבה, בהגשמת חלומות והמסר שבא איתם שתעשי מה שטוב לך ורק מה שאת אוהבת.
כל אחת מספרת את סיפור חייה בדרך מעניינת, אמיתית ואותנטית, מלאת הומור ועצב שנוגע, נכנס עמוק אל תוך הלב ויחד עם זה עולה לו כוח עצום מכל סיפור. כוח שמחבק ולופת את כל מי ששומע, וגורם לו להרגיש שהנה, גם את או אתה יכולים להחליט לקום, ולהיות, לעשות, לשנות ולעוף על עצמך ועל החיים.
בין סיפור לסיפור מושמע פס הקול של שיריה של גלי עטרי, שירים רוחניים ועצמתיים בעלי מסר חזק, אחיד וברור. קריאה להתחבר לצד הנשי שלך, שלא חייב להיות רך וחסר יכולת אלא צד של עצמה נשית וחזקה של אישה בשלה שיודעת מה היא רוצה ומה היא צריכה בחיים שלה שיעשה לה טוב.
כל אחת מהמופלאות, מלאות הנתינה והחיוביות על הבמה, היא מאמנת אישית בחייה הפרטיים. משכילה ומצליחה. אך כמו שהן בעצמן מסכמות לקראת הסוף, זה לא באמת משנה, החשוב הוא שאת או אתה תתחילו להתבונן פנימה, עמוק עמוק בפנים ותקבלו החלטה לקחת את החיים שלכם ואת כל מה שלא טוב בהם ופשוט לשנות, פשוט לקום להיות.
****
וקצת בנימה אישית. לפני כמה שנים עברתי בעצמי שינויים בחיים. זה משהו שחלחל לאט לאט ואחר כך מהר. עלתה בי התובנה שאלו לא החיים שאני רוצה ופשוט קמתי ושיניתי. שינויים בזוגיות, שינויים מקצועיים, למדתי דברים אחרים, הרחקתי מחיי אנשים מסוימים, קרבתי אחרים, התחלתי לשים את עצמי במרכז.
זה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע ואפילו קשה וכואב ולוקח לעיתים שנים ארוכות לצאת למסע כזה. אך כשהתובנות צומחות בתוכך, עמוק מבפנים, מהאמת של האמת, אי אפשר כבר לעצור אותן.
ומי שמתחיל במסע המופלא הזה ובאמת מניח לעבר ומסתכל קדימה, לומד בכל יום משהו חדש על עצמו ועל החיים. קוראים לזה צמיחה אישית, קוראים לזה אומץ ונחישות, קוראים לזה לקום ולהיות.
****
קומי תהיי – סיפורן של נשים רגילות לגמרי.
מופיעות: אלמה צ'לרו, חן אטלס, יפעת רביד, מזל שאול, עירית שובל ורדי, רחלה וייס
בימוי: אסף שלמה
הצגה נוספת ב 01.11.16 בהבימה.
* צילומים: יעל ששון גלאובר – מתוך המופע.