ן
היום בבוקר ירדתי פעם ראשונה לריזורט של הביוקר,כאן למעלה חיים בעוני ולמטה התיירים מתרווחים בכורסאות קש ושותים בירה. אני לומדת על עצמי המון רואה בבירור איפה המחסומים שלי, מה קל לי מה קשה. באים הילדים הקטנים מלאים נזלת ורוצים חיבוק, ילד מדמם מהאף והדבר הראשון זה ללכת לעזור ואז בלי משים מתגנבת מחשבה לראשי על אידס ואני עוצרת, זה יעבור משכנעת את עצמי. הרבה יותר קל לי עם הגדולים לא יודעת אם כיוון שהם נקיים יותר או כי אפשר לתקשר. מאז שהוצאתי את ה TAKI הם חוגגים, מלמדים אחד את השני וצועקים כמו כל הילדים.
הגיע אורח היום בבוקר מסתבר שזה כומר מהעיר הגדולה. סיפר שנולד כאן בכפר, בא ממשפחה עניה בדיוק כמו המשפחה הזאת עד שהמשפחה שלו קבלה מתנה- תקווה-מאותו רגע הם החלו לעשות למען עצמם.התחלנו שיחה מעניינת על מתנות, הוא הציע לתת לי מתנה ואמרתי שאני לא זקוקה לכלום והוא התעקש אז סיפרתי לו ששוחחתי עם אחד הילדים היום שסיפר שאין לו כסף ללכת לחטיבת ביניים והייתי שמחה לאפשר לו את זה. אולי יוכל לארגן כסף מהקהילה או להתפלל עבורו. הוא שאל למה הגעתי לכאן אז סיפרתי שבאתי להיות עם הילדים לא כל כך יודעת עדיין מה יש לי לתת להם, אבל אישית אני חושבת שהשכלה זה דבר חשוב זה בעצם הדבר היחידי שאף אדם לא יוכל לקחת ממך, ברגע שאנחנו יודעים אנחנו חזקים וכמובן עצמאיים שאת הדבר הזה הייתי הכי רוצה לתת לילדים כאן את היכולת לעמוד בזכות עצמם להתקיים בכבוד והשכלה היא הבסיס. אז הוא הסביר שלכל אדם יש מתנה לתת וכמו שאני רוצה לתת לילדים את מתנת הידע הוא רוצה לתת לי מתנה והדרך שלו לתת מתנה מאוד שונה משלי. הבטחתי לחשוב על משהו.
השיחה גרמה לי לחשוב מה המתנה שלי את הידע הם מקבלים מהמורים לא באתי בשביל ללמד,הכישורים שלי לא באים לידי ביטוי כאן, אני לא חושבת שלחבק תינוקות זאת המתנה שלי כי זה לא הדבר שאני הכי ניהנית ממנו (אם אהיה כנה עם עצמי), ואז הבנתי שהמתנה שלי היא פשוט להיות אני פה, עצם זה שאני פה מראה להם איזה שהיא דוגמא אישית ובטח הזדמנויות שיש מעבר לחצר הקטנה הזו כאן, לעורר סקרנות ולתת ידע אחר.
ישבתי על הספסל מרוצה מעצמי מכבסת את בגדי ואז ניגשה אלי קוויני האהובה עליי,ישבה לידי ושמה עלי יד. ואז הבנתי! קוויני שאלתי, מה שלומך? איך היה בבית ספר? והיא סיפרה. אני סיפרתי שמאיפה שאני באה הנשים לומדות והן יכולות להיות מה שהן רוצות פשוט צריך ללמוד. לאט לאט החלה לעזור לי לכבס את בגדיי, באינסטינקט רציתי לעצור אותה, אני לא זקוקה לעזרה, ואז הבנתי, זאת הדרך שלה לתת לי מתנה.