צרות משאירים בבית – זה לא מעניין אף אחד אחר..

עבר זמן לא קצר מאז שאני זוכרת ששמעתי  את המשפט הזה….אבל הוא חרוט אצלי בזכרון – לא נמחק. למדתי לא לחלוק מצוקות כי מי אוהב מישהו שרע לו ? מי אוהב מישהו שנמצא במצוקה ? חברים ומכרים אוהבים אנשים שמחים, כאלה ש"יזריקו" לנו מצב רוח טוב, שיאווררו אותנו מהיום יום שלנו, מחשבון החשמל שצריך לשלם, דרך הריב שהיה לי אתך אתמול – זה לא ממש מעניין (אולי לכמה דקות בצורת רכילות).
מה שבאמת מעניין זה לשמוע אותך  – איכשהו עברנו לדבר עלייך – אל תשאלי אותי איך, זו כנראה מיומנות או טכניקה מיוחדת….איך זה קרה? הרי אני רציתי קצת להתאוורר, לשתף בקשיים שלי ולשמוע מה קורה בשפיות של כל יום דווקא  מפני שלא יוצא לי בתקופה האחרונה.
 

המון זמן לא נפגשנו, אחרי תיאומים ושעות ומקום ו….נפגשנו. שמחתי נורא, חיכיתי לפגישה הזו כמו אוויר לנשימה גם כי היא חברה וגם כי הרגשתי שאני מוכרחה לספר מה קורה  לי ולמה אני כמעט מנותקת לגמרי מהחברות שלי בתקופה האחרונה ולמה אני מתקשרת ואחרי שלוש דקות של שיחה כבר שומעים שאני כמעט נחנקת מבכי.
אף אחד לא ממש מתעניין במצוקות של השני – זה לא נוח, זה לא ממש מעניין (יש לי את הצרות שלי…) ובעצם באתי כדי להתאוורר – את הצרות שלי הייתי צריכה להשאיר בבית ולבוא בעצם שמחה וכייפית – ו…לא, הפעם זה היה חזק ממני, לא יכולתי להתמודד עם שיחה על ההריון של חברה משותפת, לא על מכר שהחליף עבודה – הייתי צריכה לדבר על מה שעובר עליי. זה לא ממש קל מסתבר.
ואמא פעם אמרה לי: אנשים אוהבים להקיף את עצמם בשמחה ובכייף – לא במצוקות של מישהו אחר. אף אחד לא רוצה לשמוע את הצרות שלך. את הצרות תשאירי מאחורי הדלת כשאת יוצאת מהבית. אמרתי לה שזה לא יכול להיות , שחברות זה גם לטוב וגם לרע.

התפכחתי . נכון, קשה לי מאד להכיל טוב עכשיו (זה לא שאני לא מכילה קשיים של מישהו אחר – אבל קשה לי יותר…). אני פוגשת היום הרבה יותר בית חולים, אני מנהלת דיאלוגים אידיוטיים עם אלוהים (אני מקווה שהוא מקשיב..) – לא הרבה רוצים להקשיב. פשוט להקשיב.
אני לא תמיד  רוצה עצות, לא תמיד אני רוצה שיעשו בשבילי. לפעמים אני רוצה פשוט שיקשיבו לי. זה הכל. זה נראה כל כך פשוט – אבל זה כל כך מסובך. כן, אולי אני מקרינה בטחון ואני משדרת "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, אני מסתדרת".
את מי אני משקרת?  – אותי וגם אותך – אבל את חברה שלי ואת אמורה להכיר אותי קצת. הרי איך אני יכולה להפגין חולשה? הרי לימדו אותי שאת הצרות האמיתיות  צריך להשאיר בביית מאחורי הדלת, כי אנשים רוצים לחייך ולשתות קפה ולא לשמוע מה קורה ואיך אני מסתדרת …..
זה לא ממש מעניין. אני מבינה. זה לא הצרה שלך ולא בשביל זה את חברה שלי. נכון, אנחנו נורא טובות בהצהרות של חברות "בטוב וברע" – ואם תצטרכי אותי בכל שעה אני בשבילך, נשמע יפה, לא? רובנו שמע את המשפט הזה בדרך זו או אחרת פעם אחת בחייו לפחות.
ביקשתי. אפילו לא השארתי את המצוקה בבית.אמרתי – לא הסתרתי. כן, רציתי רק שיחזיקו לי את היד בשעות הארוכות האלה. ..ואולי אפשר לא להשאיר את הצרות בבית, אולי זה לא נכון וזו רק תיאוריה – לא היא לא ממש טעתה. אולי לא תמיד, אולי זה קורה לפעמים אבל כשזה באמת באמת , ברגע מבחן…קצת חסרו לי המילים.
צלצלתי וביקשתי ממנה לבוא להיות איתי שם. נכון, לא היה לעשות שום דבר פרקטי – רק להיות ואפילו לדבר סתם, על כלום. פגשתי אותה למחרת, לא אמרתי כלום, הרגשתי לא נוח לשאול למה לא באת? הבטחת לי….היא אמרה לי : תשמעי, זה לא היה רציני, את יודעת, לא היה לי מה לעשות שם – אז בשביל מה? אין לי תשובה. אולי זה באמת נכון.
אז אולי באמת צרות להשאיר בבית אצלי ?? זה הרבה יותר נוח לסביבה…….