כפי שמספרת הגניקולוגית עינת פז-שלום נשים אשר אין בגופן רחם או בעלות רחם שאינו מסוגל לקלוט עוברים חיים הן נשים בריאות בד"כ.
ולכן, הסיבות להיווצרותו של רחם שאינו מסוגל לקלוט עובר חי, או מתקשה בכך, יכולות להיות פגם בהיווצרות הרחם, כגון מומים מולדים, או בעיות במבנה הרחם הנרכשות בשנות הפוריות, והפתרונות הקיימים כיום עבור מי שמעוניינת בילדים הם ניתוחי שחזור המבנה התקין, אימוץ או פונדקאות.
המומים המולדים מתחלקים לקבוצות שונות ושכיחותם באוכלוסיית הנשים הכללית היא כ-6.7%. רובם מאפשרים הריון אך הוא יכול להסתיים בשלבים מוקדמים, בהפלות או לידות מוקדמות.
המום הרחמי המולד השכיח ביותר הוא מחיצה רחמית, הגורמת לכ-80% מכלל ההפלות הטבעיות אך ניתן להסירה בניתוח היסטרוסקופי פשוט יחסית.
הסיבות לפגיעה במבנה הרחם בשנות הפוריות עשויות להיות סרטן הרחם או סרטן צוואר הרחם, שרירנים (גידולים, לרוב שפירים) גדולים, דימומים קשים מהרחם בלידה או לאחריה, או פגיעה בגדילת הרחם או בתפקודו בשל טיפולי רדיותרפיה (קרינה) בגיל צעיר.
נשים ללא רחם נחשבות כיום לעקרות, אך פריצות דרך מדעיות בעשורים האחרונים בתחום הפריון וההשתלות עשויות לשנות את המצב. בשנים האחרונות התקדמו מאוד ניתוחי השתלת איברים והפכו לפעולה רפואית שמשפרת את איכות החיים ואף מצילה אותם. לצד השתלות לב, כליה וכבד החלו להתפתח גם השתלות מורכבות יותר – כגון השתלת גפיים ופנים. כיום, גם השתלת רחם כבר אינה בגדר מדע בדיוני.
חשוב לציין כי הניסיון הראשון להשתלת רחם נעשה בשנת 2000 בערב הסעודית.
המושתלת, אשה בת 26, קיבלה רחם שתרמה לה אשה בת 46 (נשים יכולות לתרום רחם בכל גיל, כל עוד הוא תקין).
הרחם שרד שלושה חודשים בגופה ולאחר מכן הראה סימני דחייה.
השתלת רחם נוספת, מוצלחת יותר, התקיימה בסוף שנת 2011 אצל אשה צעירה מטורקיה.
הרחם הצליח להיקלט בגוף ולאחר תקופת המתנה של שנה וחצי עברה האשה הפריה חוץ-גופית ולרחם המושתל הוחזרו עוברים, שאחד מהם נקלט בהצלחה. כך לראשונה הושג הריון לאחר השתלת רחם.
אך למרבה הצער העובר הפסיק להתפתח בשבוע השמיני להריון וכעת האשה מיועדת לעבור טיפולי הפריה נוספים.
בנוסף, בחודש מאי השנה דווח בכנס איל"ה – האגודה הישראלית לחקר הפוריות – על השתלות רחם שבוצעו בשבדיה בשתי נשים שונות.
על אף שמדובר בהצלחה חלקית בלבד, ועל אף שסביר שהריון ברחם מושתל ייחשב להריון בסיכון וידרוש מעקב צמוד, ייתכן שבעתיד מהלך זה יוכל לסייע לנשים שנולדות ללא רחם, נשים שסובלות ממומים ברחם או נשים עם רחם שתפקודו נפגע בשנות הפוריות לגדל עובר בגופן. השתלת רחם יכולה לסייע גם לנשים שסבלו מהידבקויות קשות ברחם (מצב שבו דפנות הרחם דבוקות זו לזו), ולמרות ניסיון של שיקום חלל הרחם והפרדה של ההידבקויות, הרחם עדיין לא מסוגל לשאת היריון.
טכניקת השתלת רחם נמצאת עדיין בחיתוליה ואין עדיין המלצות לגיל רצוי לביצועה, אם כי בגיל הפוריות הסיכוי להצלחת השתלה הוא גבוה יותר. היא כרוכה בניתוח מקיף וגדול באגן, שכולל גם את כלי הדם הגדולים הסמוכים לו, ומתבצע על ידי גינקולוגים ומומחי השתלות כדי למנוע נזק רקמתי מתמשך שעלול להיווצר בשל חוסר חמצן לרקמה בעת הניתוח.
וכמו בכל השתלה, לאחר מכן עשוי הגוף לדחות את השתל.
עד כה התבצעו מחקרים רבים על הטיפול המועדף למניעת הדחייה, אך לא נמצא פרוטוקול שמוכח כיעיל למניעת דחיית הרחם.
דחיית השתל בגוף וזיהויו כגורם זר הם אלו שגרמו לכישלון ההשתלה הראשונה בסעודיה.
היא מביאה את סיפורה של מטופלת אשר סובלת מתסמונת נדירה המכונה: MRKH (מאייר רוקיטנסקי קוסטר האוזר), שממנה סובלת גם המטופלת ר', שבה לאשה מתפתחת מערכת הורמונלית נקבית תקינה הכוללת את השחלות ומבנה איברי מין חיצוניים תקין, אך הרחם וחלק מהנרתיק לא התפתחו.
הסיבה לכך לא ברורה דיה וייתכן שהיא נובעת בשל ליקויים כרומוזומאליים קלים.
וכן, אצל נשים אלו ההתפתחות המינית רגילה אך לא מופיעה וסת והן לא יכולות להרות. הגילוי על היעדר הרחם במקרה של ר' היה בגיל 14 כאשר פנתה לייעוץ לאחר שהווסת בוששה לבוא.
כיום,חובקת ר' ילד ראשון לאחר טיפולי הפריה חוץ-גופית והחזרת העוברים לאם פונדקאית.
לפיכך,קשה להצביע מתי בדיוק תהפוך השתלת רחם לפעולה ברורה ביעילותה בדומה להשתלת לב, ריאות, כבד או כליות. אך בל נשכח שגם השתלות אלו נחשבו בעבר לבעלות סיכויי הצלחה נמוכים וכיום יעילותן מוכחת.