בזמן שהבן שלי היה בשיעור פסנתר בקונסרבטוריון העירוני, יצאתי החוצה לטייל ולצלם מסביב במתחם התרבות ההולך ונשלם של אשדוד. הבניה של המתחם נמשכת כבר כמעט עשור,בשלבים . והנה עכשיו כל החלקים מתחברים זה לזה לכדי מרקם עירוני ארכיטקטוני נפלא, שכולל את מוזיאון אשדוד לאומנות, היכל התרבות, מרכז האומנויות "מונארט", בית יד -לבנים, בית העריה ואזורי המסחר. כל אלה ממוקמים על גבעה שמשקיפה לים.
תוך כדי הטיול והצילום, עלתה בי התרגשות של ילדה שגדלה כאן…
מראות הילדות שלי: דיונות לבנות שנמשכות עד לאופק. ים כחול, תכלכל, ירקרק, אפור(תלוי במזג האויר) . וכתמים עדינים של צבע- לענה, רותם, נר הלילה, חבצלת החוף. ובתוך כל היופי השקט והנפלא הזה קוביות בתים. זכרונות הילדות הכי חזקים: אני ילדונת שישנה שנת צהריים על החוף מתחת לשמשיה. הכעס של אמא בכל פעם שאני ואחותי נכנסות הבייתה מצופות בגרגירי חול לאחר אחר-צהריים של משחק בדיונות. יחפה, מחפשת צדפים, חגבים, נמלים וחיפושיות לאוסף שלי. הריחות: חמסין של אביב שנושא איתו את ריח פריחת הרותם. ריח גלי הים. ילדות באשדוד. גם היום אני גרה באשדוד , 10 דקות הליכה מהים, רואה את הים מכל חלונות הבית , חוזה לפי מצב הרוח שלו את מזג האויר. לא יכולה להתרחק ממנו.
אלה הדברים שמשמשים לי השראה כל חיי… בעיצוב שלי תמיד יש צבעים כחולים,ירוקים,אפורים, לבנים. יש זכוכית, מים, בטון. שלווה ורוגע וניקיון.
ומה כאן ישמש השראה לילדי? להם כנראה יהיו זכרונות , מראות וריחות אחרים שהם ישאו איתם.
