פתאום כשזה נגמר,
אני חש בודד, מבודד,
פתאום הכל מובן,
מה שלא הבנתי,
הייתי צריך להבין,
בגדול ,וכבר מזמן.
עכשיו,
שוב מכונס,
בפינת המחשבות,
האפילה,
מנסה להבין,
איך הכל קרה,
מבין שאיני מבין,
הכל מהר,
כל כך קרה,
אבל כמו תמיד,
ברגע הכי נורא,
שוב היית בשבילי,
למרות הכל,
למרות כל שקרה,
כל שאני יכול,
זה שוב,
לומר לך,
הרבה תודה.
אבל מחר,
יום חדש,
לא נורא,
אתחיל,
הכל שוב.
בכוחות חדשים,
מהתחלה,
לעולם,
לא אתייאש.
תודות לך,
שכוחות חדשים,
בי ממלאת,
ללא הפסקה.
תודה.