פרכים לשבת

אני כמעט בטוחה שכבר ציינתי בעבר את הקשר שלי לאפיה, הוא דומה מאד לקשר שלי עם סבתא שלי מצד האבא. רוצה לומר, אין כזה.

באחד מימי השישי של תחילת השנה, אספתי את הילדים מהגן, בידי האחת אוחזות 2, בידי השניה 2 נוספים, עליי מונחים 2 תיקים ובכיסים ( מדובר בפריט חובה להורה האוסף, רצוי דגמ"ח ) חלות ועוגיות מעשה ידיהם ( ורמ"ז אבריהם הנותרים ) של זעטוטיי, בעודנו עומדים לפני מעבר החציה, אומר לי הבכור: "אמא נכון את לא אוהבת עוגיות?" מושכת זמן ב"מה מתוק? מה אמרת?" ומהרהרת בתשובה. כלל ברזל אצלי, לשאלות של ילדים כדאי להתייעץ עם עו"ד, כל שתגיד עלול לשמש נגדך מתישהו. המתוק חוזר על השאלה. אני משתמשת בטכניקה שלמדתי מהטובות ביוצאות פולין ומשיבה בשאלה: "למה אתה חושב כך?" ( אין לחזור על השאלה עצמה מפני שישנו סיכוי שנשכחה בינתיים. במקרה זה תהיה התשובה: "חושב מה אמא?" ומדובר בנקודת יציאה ).

"כי את לא אוכלת עוגיות ולא מבשלת עוגיות ופעם אמרת שבחופש הגדול נעשה עוגיות ולא עשינו" ( להלן נספח הוכחות "עלול לשמש נגדך" )

החלטתי ללכת על קו של כנות, להיות חשופה בהיותי לא מושלמת ולהשיב לקטן: " אני לא כל כך יודעת לאפות חמוד שלי, אני יודעת לבשל אבל…"

"אז תילמדי אימוש" ענה. "את אמרת שאם לא יודעים משהו…" אז מנסים ללמוד ואם לא מצליחים לא נורא, אבל מנסים… השלמתי את המשפט יחד איתו כשאנחנו כבר במעלית.

הגענו הביתה, משישי לשבת לחגים והעניין קצת נשכח.

ואז מגיעה פניה להשתתף בסדנת אפיה, הקמח החדש של שמרית לבצק פריך. דן גורמה, 3 שעות, אנשים שאני אוהבת. ואני מאשרת השתתפות.

הגיע היום המיוחל, עוטה סינר, אוספת שיער ומתוודעת לקמח חדש לבצק פריך שהומצא בדיוק עבורי : "קמח האין צורך".

אין צורך בניפוי, אין צורך בשקילות, אין צורך בקירור ואין צורך בקריאת מושגים דוגמת: טמפרטורת החדר ואין צורך ביותר מקערה אחת!

שמחה וטובת לבב אני שבה אל ביתי ומספרת לבכורי כי אמא למדה לאפות.

הוא בתגובה לא מתרגש ומעדכן אותי בלו"ז: "בשבת תכיני לנו עוגיות עם שוקולד בצורת פרח"

"על מקל אמא כמו לקקנים" משדרגת אחותו את המשימה.

בסדר. בשבת. אני עונה בשלווה של היום יום שלישי.

אודליה, את יצירתית. את המצאת את עוגת הרכבת. אני מרגיעה את עצמי בתזכורת על הברקת חיתוך 2 עוגות הבית וחיבור בשיפודים לכדי עוגת רכבת "אמהות משקיעות סטייל".

שיפודים לא יחזיקו כאן, אולי מקלות קרטיב… (אימוג'י מהורהר) שולחת למור: "יש לך מקלות קרטיב? תביאי איתך כשאת באה!" יש שיפודים אסייתים היא שולחת לי תמונה, להביא? "כן".