הפוסט הזה עולה בעקבות מיני טלטלה נוספת שעברתי בסוף שבוע האחרון בנושא האימוץ של בני אריאל וירדן. לא מצליחה לקלוט כמה פרימיטיביים אנחנו כחברה. אני כל פעם מקבלת זבנג לפרצוף בהכרה שישראל עם כביכול הקדמה של ההייטק , מסעדות היוקרה ומגדלי הפאר פשוט פרובינציה של העולם. זהו אמרתי את זה ! בין יתר השאלות שאני נשאלת בתחום האימוץ אמרו לי משפט מפגר לחלוטין "לילד אין שתי אמהות". אז זהו שכן, לילד מאומץ יש שתי אמהות! הרי אי אפשר לבטל את האישה שילדה אותו או אותי שגידלתי ! אז יש לילדים שלי שתי אמהות. מה לעשות אימוץ זאת משוואה שונה מלידה. תפנימו!
אז ככה, הבנים שלי נולדו באמריקה ב-1990 וב- 1992 לאמהות ביולוגיות אמריקאיות ואנחנו אמצנו אותם ב"אימוץ פתוח" הווה אומר הכול פתוח והכול ידוע מראש בנוגע למשפחה הביולוגית, אני הכרתי את האמהות, האחים, נוכחתי בלידה של שני בני ואני והם עדיין בקשר עם האמהות והמשפחות הביולוגיות. הכול עבד נפלא הבנים בני 26, אריאל גר בתל אביב ירדן 24, גר בקליפורניה אני חוזרת לראות אותו בחודש הבא עם בעלי ההולנדי ועם אריאל, ואנחנו מתכוונים לחגוג את יום האם האמריקאי שם. באהבה ובכייף.
מה שאני רוצה להגיד לכולכם הוא:
כשאתם שומעים את המילה "אימוץ פתוח" זאת לא תופעה נדירה ואל תעשו פרצוף של השתתפות בצערי על זה שלפני 27 שנים היה לי סרטן צוואר הרחם והוציאו לי את "כלי האפייה" לתינוקות ככה אני רואה את הרחם שלי, אולי זאת דרך ההתמודדות שלי אבל אני מאמינה שהתפקיד של הרחם מסתיים ברגע הלידה ואז אחרי כן, מגיעה שעת האמהות והאכפתיות לילד שנולד.
אני לא יכולה להרגיש את תחושת אמהות שבאה דרך הלידה, כי מעולם לא חוויתי אותה. אני מאמינה ויודעת שהרבה שלא היו מוכנות לוותר על החוויה, מצד שני שמעתי כמה וכמה פעמים משפטים על משקל דיי מפתיע "הרווחת אני שנאתי את הההריונות שלי" לא שאני ממש האמנתי להן זה מרגיש משפט מנחם ולא אצל כל האומרות בהכרח היה אמתי. אני יכולה להצהיר שאני אוהבת את הבנים שלי ואיכפת לי מהם הרבה יותר מאשר להורי היה איכפת ממני ואני נולדתי להם. פעם כשהייתי בת 10 שאלתי את אימי ז"ל אם אני מאומצת ענתה לי בעייפות של אמא לבת מעייפת שכמותי "מכות כמוך מקבלים מאלוהים לא מאמצים" למרות המשפט הקשה הזה אני לקחתי את זה לדרך שלי והמסקנה שלי הייתה שילדים מאומצים שווים יותר.
בכל אופן! צאו מראש העולם השלישי לגבי אימוץ פתוח, תעזרו לפתוח ערוצי אפשרויות לאנשים לאמץ בצורה שמתאימה להם. לא לכולם זה מתאים אבל זה מקומם שזה לא מתאפשר בישראל. כי אנחנו מדינת דת והדת שולטת ומיהו יהודי נכנס למשוואה הפסיכית הזאת. הרי השאלה "הילד שלך נימול" שבאה אחרי "אמא שלו הייתה יהודיה?" רק מביאה אותי למסקנה שאנחנו כמדינה הולכים אחורה בצעדי ענק לכיון ההפוך של הקדמה ואולי שמישהו יתעורר לפני שנמצא את עצמנו עטופות כיסויי ראש מול ערי רפאים בשישי שבת, כי סגרו לנו את החיים החילוניים שלנו כי המדינה שייכת לדתיים והם השולטים.
ולנאורים שבינינו הנה שיר אימוץ פתוח מדהים שהיה והוא נר לרגלי עד היום.
Once there were two expectant mothers.
One carried and cared for you beneath her beating heart
She became your Birthmother.
The other carried the hope of you within her.
She became your Mom.
As the days passed, and you grew bigger and stronger,
Your birthmother knew that she could not give you all you needed after your birth.
Meanwhile, your Mom was ready and waiting for you.
One day your Birthmom and your Mom found each other.
They looked into each other’s eyes and saw a friend.
Your Birthmom saw the life your Mom could give you.
Your Mom saw how much your Birthmom loved and cared for you.
They decided that what you needed was both kinds of love in your life.
So now you have two families,
One by birth, the other by adoption.
And you have a home where you can get:
your questions answered,
your boo boos bandaged,
your heartaches soothed,
And much needed hugs.
And a place where you can find:
answers to your questions,
your image in the mirror,
a part of yourself,
And much needed hugs.
Two different kinds of families
Two different kinds of love
Both a part of you.
יום טוב ישראל תתעוררו~
