1:
מו"ל ה"ניו יורק טיימס" לשעבר, ארתור אוקס סלצברגר, מת היום (שבת) בגיל 86, לאחר מאבק ממושך במחלה. סלצברגר קידם את העיתון לעמדת כוח והשפעה שלא היו לו לפני כן, הגדיל את הכנסותיו באופן משמעותי, והוביל אותו לכמה מרגעי השיא של העיתונות במאה ה-20.
סלצברגר, שנודע בכינוי החיבה "פאנץ", החל לעבוד בעיתון ככתב מן השורה, אחרי ששירת בחיל הנחתים במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה. ב-30 השנים שבהן שימש מו"ל, זכה העיתון ב-31 פרסי פוליצר, פרסם את "מסמכי הפנטגון" וזכה במשפט דיבה תקדימי – "ניו יורק טיימס נגד סאליבן", שבעקבותיו הובטחו לעיתונות זכויות חוקתיות חשובות.
בעיתון התפרסמה מודעה שתקפה את הדרך בה המשטרה מתייחסת למפגינים שחורים באלבמה.
סאליבן, ששימש מפקד המשטרה באותה העת הגיש תביעת לשון הרע וזכה.
כמוכן,העיתון עתר לבית המשפט הפדראלי וטען שחוק לשון הרע באלבמה סותר את היסוד של חופש הביטוי כפי שמופיע בחוקה.
בתקופה שבה הלך וקטן מספרם של קוראי העיתונים בכלל, גדלה תפוצת העיתון בימי חול מ-714 אלף (ב-1963, כשסלצברגר הפך למו"ל) ל-1.1 מיליון (ב-1992, כשפרש מהתפקיד).
באותה תקופה, גדלו הכנסות חברת האם של הטיימס מ-100 מיליון ל-1.7 מיליארד.
סלצברגר היה הנכד היחידי של אדולף ס. אוקס, בנם של זוג מהגרים מבוואריה, אשר רכשו את העיתון בשנת 1896 והפכו אותו לעיתון רב השפעה בארה"ב ובעולם. השליטה בעיתון עדיין שמורה בידי המשפחה.
בשנת 1963 קיבל סלצברגר בן ה-37 לידיו את השליטה בעסק, וזאת בעקבות מותו הפתאומי של גיסו. עד אז שימש, כדבריו, "סגן נשיא לענייני שום-דבר", במשך שמונה שנים.
ואולם הוא ניווט את תהליך הפיכתו של העיתון מכתב עת כבד-ראש ורב-מלל למוצר ידידותי לקורא, שתפוצתו התרחבה והגיעה גם לאוכלוסייה בפריפריות, ולכל רחבי ארה"ב.
בתקופה שבה שימש מו"ל, החל הטיימס להיות מופץ במהדורה כלל ארצית הודפס לראשונה בצבע, תוך התייחסות רחבה לנושאים חדשים כגון מדע, אוכל ובידור.
בשנת 1992 פרש סלצברגר, והוריש את תפקידו לבנו בן ה 40, ארתור סלצברגר הבן.
בנוסף לכך,עד שנת 1997 שימש יו"ר תאגיד ניו יורק טיימס, ועד 2002 כיהן במועצת המנהלים.
2: לאחר מאבק בסרטן שלפוחית השתן שנמשך כשנה, מת הזמר האמריקאי אנדי ויליאמס בביתו שבמיזורי והוא בן 84.
ויליאמס מוכר יותר מכל בשל הביצוע זוכה האוסקר שלו לשיר Moon River"", שנכלל בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני" שיצא ב-1961. עם זאת כבר ב-1944, ליווה, עם שלושת אחיו, את בינג קרוסבי בשיר זוכה פרס האוסקר ,"Swinging On A Star" מתוך הסרט "“Going My Way. ויליאמס הוציא 18 אלבומי זהב ושלושה שהגיעו למעמד של פלטינה.
בין 1962-1971 הנחה את "The Andy Williams Show", תוכנית בידור ברשת הטלוויזיה אן-בי-סי.
סגנון השירה שלו תואר לא פעם כסנטימנטלי ומלטף, ובתחילת שנות ה-90 אף פתח מועדון בשם ,“Moon River Theatre” בברנסון, מיזורי, שם המשיך להופיע. בין להיטיו הגדולים "Canadian Sunset", "Can't Get Used to Losing You" and "The Hawaiian Wedding Song".
3: אלוף אברהם אַדָן ("בְּרֶן"), האיש שהניף את "דגל הדיו", שסימל את סוף מלחמת העצמאות, מת הלילה (שישי) בגיל 86. במהלך הקריירה הצבאית המפוארת שלו, אדן, שנולד ב-1926 בכפר גלעדי, פיקד בין היתר על גייסות השריון, כיהן כאלוף פיקוד דרום ונספח צה"ל בארצות הברית. הוא השתתף במלחמת העצמאות, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. אדן נמנה גם על מייסדי הקיבוצים גבולות ונירים בנגב.
אדן מת הלילה, 39 שנה אחרי מלחמת יום כיפור, בה הדפה אוגדה 162 עליה פיקד את הכוחות המצרים שחצו את תעלת סואץ.
בין 9 ו-14 באוקטובר בלמה האוגדה התקפות מצריות בגזרה הצפונית.
במסגרת מבצע "אבירי לב" צלחה האוגדה את תעלת סואץ.
תוך כדי לחימה בחווה הסינית העבירה האוגדה חלק מהדוברות שאפשרו לגשר בין שתי גדות התעלה.
כמו כן השמידה האוגדה במארב אוגדתי את חטיבה 25, חטיבת טנקי T-62 מצרית. בין 23-18 באוקטובר התקדמה האוגדה בסדרת קרבות עד לכיתור הארמייה השלישית של מצרים במהלך שהביא לסיום המלחמה ביתרון ישראלי.
אדן זכה לפרסום כמפקד פלוגה בחטיבת הנגב של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. בסיום מבצע עובדה הגיעה הפלוגה בפיקודו לאום-רשרש (אילת), והוא היה האדם שהניף את דגל הדיו, ב-10 במארס 1949. דגל המדינה מאולתר – מדיו ומבד לבן – הפך לסמל של מלחמת העצמאות. לימים, הפך תצלום המאורע לגרסה הישראלית להנפת הדגל באיוו ג'ימה במלחמת העולם השנייה, בו הניפו נחתים אמריקאים את דגל ארה"ב על פסגת הר באי היפאני.
עם תום הקריירה הצבאית, אדן היה מבקר משטרת ישראל ובהמשך חבר בתנועה לאיכות השלטון ובמועצה לשלום וביטחון.
אדן, שהתגורר ברמת השרון, אמור היה לחגוג בשבוע הבא את יום הולדתו ה-86. אשתו מרים נפטרה לפני שנה. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, 11 נכדים ו-6 נינים.