במסגרת הבחילות היומיומיות שלי מחדשות היום או הכותרות שמהן אי אפשר לברוח נתקלתי בכותרת מכעיסה: "מוטי מלכה לא ייכנס לכלא". עכשיו נכון, בדרך כלל אני לא רודפת אחרי ראשי ערים על מנת שיכנסו לכלא אבל אותו מלכה הורשע בהטרדה מינית של שתי נשים בזמן שכיהן כראש העירייה וזאת כאשר פנו אליו בבקשה לסיוע.
לשווא חשבנו שלאחר שכבר התפטר מתפקידו, קיבל איסור להגיע ללשכתו ועוד שאר איסורים שונים נפטרנו מעונשו של זה, אך לא. באופן אבסורדי אף הוזמן מלכה כאורח כבוד ביום האישה (דבר שלא יצא לפועל בסופו של עניין), מחשבה מעוותת עד מאד שמצטרפת לעסקת הטיעון ההזויה שהצליחה לגרום למלכה להתחמק מאחריות ולשלם על פשעו וכאשר אני אומרת לשלם, אני לאו דווקא מדברת על כסף.
כן, רצינו שיכנס לכלא ויקבל עונש ראוי אך עונשו של מלכה מסתכם ב-250 שעות של עבודות שירות, חצי שנה מאסר על תנאי ופיצוי של 30,000 ש"ח לכל מתלוננת ובמסגרת עסקת הטיעון גם התחייב מלכה שלא להתמודד לראשות העיר שוב ואני בספק, מאד בספק אם את אותן נשים יעניין שזאת ההתחייבות שלו, צריך לחייב אותו להתחייב שלא יטריד מינית יותר ולא, מאסר על תנאי לא מספיק, לא מספיק מרתיע.
השופט ציין כי מלכה חש נרדף, פגיע וחסר אונים ונאלץ לשקם את דמותו הציבורית ועל כן החליט לקבל את עסקת הטיעון וכך, שוב הפושע הפך לקורבן והמתלוננות, הקורבנות האמיתיות יוצאות מהתמונה. מעבר לכך שצריך לשים יותר לב לקורבנות ולא לפושע אני גם מציעה לשופטים לבלות יממה אחת בלבד במרכז לנפגעי/ות תקיפה מינית הקרוב לביתם ולהבין איך באמת מרגישים חסרי אונים ועייפים ולא להסיק מסקנות על סמך עדויות מפושעים.
איך אנחנו הנשים אמורות להרגיש בטוחות ללכת ולהתלונן על הטרדות מיניות כאשר כל מה שיוצא מזה בסוף אחרי חקירות, עדויות וטרטורים זה עבודות שירות, מאסר על תנאי וסכום בזוי של פיצוי?
מה המסר שמערכת המשפט מעבירה לנו כאן? העקרון כאן הוא על כך שמדובר בעבריין מורשע שמסתובב חופשי כי מערכת המשפט הפכה אותו בעדינות לקורבן במקום לפושע, עבריין מורשע שצריך לשבת מאחורי סורג ובריח, עבריין מורשע שהכניס בחלאתו את הנשים האלה לכלא לכל חייהן ואילו הוא, מסתובב חופשי.
