"פעם מתתי, הרגשתי תחושה של יציאת הנשמה" - יוסי שריד 1940-2015

יוסי שריד 1940-2015

—–

"המוות אינו מחוסר עבודה

לא מקבל דמי אבטלה

המוות אינו מחוסר עבודה

מחכה מצפה תמיד בפינה

המוות אינו מחוסר עבודה…"

—–

המוות החליט השנה לקחת את הטובים. והנה בא ולקח עוד אחד.

ליבו לא עמד לו ונדם, יחד עם קולו הייחודי השונה והמעניין.
הרבה דברים נאמרו ויאמרו על האיש הזה.

דבר אחד אי אפשר יהיה לקחת ממנו,

את האינטגריטי-היושרה הבלתי מתפשרת, האישית החזקה והמנווטת של חייו. הוא היה איש של חינוך. של מוסר. של צדק. של מילים. שהשמיע קול חד וברור בדבר אמונותיו. הוא היה מלא באהבת הארץ והוא האמין בדרך השלום.

—–

שריד היה בעל ידע רב בתחומים רבים, איש שירה וספר, אדם כן וישר, וככזה מעולם לא חשש לומר את דעתו בדיוק כפי שראה אותה – גם אם הייתה דעת מיעוט.

החברה הישראלית ידעה רק קומץ אנשים שכמותו, המביטים נְכוֹחָה אל פני המציאות המורכבת והקשה של החברה והמדינה הקטנה הזו שלנו, ואומרים את אשר על ליבם בלי כחל וסרק. לפעמים עד כדי גרימת התקוממות על הדברים הנאמרים. אבל תמיד מצפונו ויושרו היוו נר לרגליו, והם אשר גרמו לדברים להאמר בקול צלול וברור.
—–

ישי, בנו של יוסי שריד, סיפר: "אבא הלך לעולמו בסביבות 21:30, ככל הנראה מבעיית לב שממנה הוא סבל שנים רבות. הלך לעולמו מנהיג אמיץ, לוחם לשלום, לצדק וציוני גדול. אנחנו מאוד מצטערים גם כמשפחה וגם כחלק מעם ישראל".

—–

על דת ואמונה אמר פעם: "אני לא מאמין באלוהים המקובל, שיושב בשמיים ומסביבו צדיקים אוכלים בשר לוויתן ושור הבר. אני מאמין

במשהו שאולי אפשר להגדיר אותו כאלוהים שבלב, בליבו של כל אדם, אבל לא באלוהים שיושב שם במרומים, מסתכל עלינו ודואג לנו, ואנחנו מטרידים אותו בכל עניין קל ככבד כדי שהוא ייטיב איתנו ויסדר לנו את העניינים כאן. מאלוהים כזה יש לי יותר מדי אכזבות".

—–

כשנשאל איך הוא מדמיין את מדינת ישראל בעוד 20 שנה, השיב:

"אם המצב הנוכחי יישאר בעינו, ואם לא יימצא הכוח הפנימי לשינוי כיוון ולשינוי ערכים דרמטי, כי אז ישראל תהפוך לישות מדינית וחברתית מנוונת. איומי הפנים הם תמיד יותר מסוכנים מאיומי החוץ. על האויבים שמעבר לגבול נצליח להתגבר איכשהו, על האויבים מבית זה יהיה הרבה יותר קשה, ואולי בלתי אפשרי. ישראל לא תוכל לחיות לאורך ימים כמדינה פרוצה בלי גבולות מוסדרים ומוכרים, והיא לא תוכל להגשים שום חזון, כשהפער החברתי בין עשירים ועניים רק הולך ומעמיק"

—–
לפני כשנתיים התראיין שריד לבני בשן בגלי צה"ל, וסיפר על המוות הקליני שחווה. "פעם מתתי, הייתי מת, כבר לא הייתי פה, אני זוכר את ילדיי בוכים על אביהם שמסתלק, הרגשתי תחושה מאוד עמוקה של יציאת הנשמה, הרגשתי חולשת דעת ,הרגשתי פרץ חום עצום ופתאום הרגשתי שאני מתקומם, מתעופף מעלה מעלה והרגשתי תחושה מאוד עמוקה של יציאת הנשמה, וכנשמה מעופפת התבוננתי על הכדור וראיתי אותם מלמעלה. הנפש נפרדת מהגוף. עם אלוהים בוודאי לא נפגשתי, כי אני לא כל כך מאמין באלוהים. כשהגעתי לבית החולים שבתי לעצמי".

—–
שריד היה איש של מילים, של ספרים, בין ספריו: