לפעמים אני שואלת את עצמי באילו נושאים אני כותבת בבלוג? האם בנושאים של אימהות,פסיכולוגיה קוגניטיבית כמטפלת רגשית או בכלל על נושאים שמטרידים אותי. היום אני כותבת על כמה תובנות משמעותיות בחיים בעקבות קריאה של ספר.
העולם שלנו והחיים בו רצופים מכשולים ואתגרים, עבודה קשה , פרנסה וגידול ילדים. כל אלה יכולים להיות מטשטשים את הדבר העיקרי שבנו והוא שמיעה והאזנה לפעימות הלב שלנו. מן התבוננות פנימה, הקשבה עצמית .
האם יש לנו פנאי, זמן ושקט להתבוננות הזאת? האם יש כל כך הרבה מסיחים שגורמים לשרירים או לחושים מסוימים להיות רפויים? אני רוצה לדבר על חוש השמיעה שלנו, האם עצרנו להקשיב לרעשים שמתרחשים סביבנו?
להקשיב לאחרים, לשים לב לסביבה? אני רוצה לדבר על הכעס שמופיע ומטשטש לגמרי את כל האיזון הפיסי שלנו וגורם להתנתקות או לתגובות לא רצוניות. רוב האנשים יודעים שמדיטציה היא כלי עבורי הן בטיפולים והן באיזון הפנימי שלי וגופי.
והנה התובנה שקמה לה שבנוסף למדיטציה שמרגיעה ומאזנת יש גם את האפשרות לשמוע, להרגיש להתבונן בעצמי ובסביבה. בחיינו תוך כדי עומסים ולחצים אנחנו מאמינים שאנחנו רואים את העולם הסובב אותנו, אבל מה שאנחנו קולטים הוא רק את השכבה העליונה.
יש לנו אפשרות לתפוס את מהות הדברים את עיקרם. האם חוש הראייה שלנו גורם לנו להזניח את החושים האחרים לדוגמא? בשעה שהזעם משתולל בתוכנו, הוא כ"כ עוצמתי שגורם לנו לבלבול חושי. האם זעם הופך אנשים לעיוורים וחירשים?
כך גם עם קינאה וחשדנות. העולם מתכווץ, הוא מתערער כשאתה זועם או פוחד. האם שאלתם את עצמכם ממה אתם פוחדים? האם הפחד מלווה אתכם תמיד? לעיתים הפחד קטן ולא מורגש ואפשר לרסנו לעיתים לא.
אצלי הפחד מופיע בזיעה קרה על הגוף , למדתי לזהות זאת ואני משתדלת לעצור כשזה קורה ולהבין מה הטריגר? מה היה באותו רגע שהגוף שלי נכנס לפריזז.לעתים קרובות אני משתדלת למצוא את הזמן לעצירה, התבוננות, להרגיש מה הגוף אומר או רוצה, אני משתדלת לעצור ולהקשיב לסביבה אולי היות יותר רגישה לעצמי / לאחרים.
עולם שלם פתאום נגלה, חיבור עצמי, עוצמה פנימית, חוסן. מאחלת לכל אחד להתפתח, לגלות תובנות, להתחבר לעצמי הפנימי ולהתחזק
שיקמה לנדאו
פסיכותרפיה קוגניטיבית
ביבליוגרפיה : יאן. פ,ס. "אומנות ההקשבה לפעימות הלב"