פסנתר

פַּעַם הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי צַמּוֹת קְלוּעוֹת הֵיטֵב, מְהֻדָּקוֹת כָּרָאוּי, וּפּוֹנִי קָצָר

שֶׁסֻּפַּר

בִּידֵי אִמָּהּ, תָּמִיד יָצָא לֹא כָּל כָּךְ יָשָׁר.

הִיא הָיְתָה רְגִילָה

לִהְיוֹת הַתַּלְמִידָה הֲכִי טוֹבָה, אֲבָל

כְּשֶׁבָּחֲנוּ אֶת כָּל הַיְּלָדִים לְלִמּוּדֵי הַנְּגִינָה – הִיא נִכְשְׁלָה.

הָאִישׁ הַמְּבֻגָּר, קָרְאוּ לוֹ יְהוּדָה, עַד הַיּוֹם תִּזְכֹּר,

עַל שְׁרַפְרַף מוּל פְּסַנְתֵּר הַכָּנָף הַשָּׁחֹר

בִּקְצֵה חֲדַר הָאֹכֶל הַגָּדוֹל,

כָּל אֶחָד מֵהַיְּלָדִים נִקְרָא אֵלָיו לְפִי הַתּוֹר,

עָבְרוּ לְפָנָיו אֶחָד אֶחָד.

יָכוֹל, אוֹ לֹא יָכוֹל.

וְהִיא

כָּל כָּךְ רָצְתָה אֶת הַפְּסַנְתֵּר,

קְלִידָיו הַמַּבְרִיקִים, הַמַּנְגִּינָה שֶׁתִּשְׁתַּפֵּךְ כְּשֶׁתְּנַתֵּר

בֵּין הַשְּׁחֹרִים וְהַלְּבָנִים,

רוֹצָה לָגַעַת, לָדַעַת

לְהַשְׁחִיל בִּזְרִיזוּת חֲרוּזֵי תָּוִים נְכוֹנִים,

לְדַגְדֵּג אֶת הַמְּנַעַנְעִים בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת,

צְלִילִים מִתְגַּלְגְּלִים מִצְּחוֹק

בַּמַּנְגִּינוֹת,

עוֹלִים,

יוֹרְדִים,

לוֹחֲשִׁים לָהּ: פְּסַנְתֵּר…

וְהִנֵּה בָּא תּוֹרָהּ.

פּוֹסַעַת לִקְרָאתוֹ, דְּרוּכָה, זְהִירָה,

כָּל כָּךְ גָּדוֹל… עֲנָק! זֶה הַפְּסַנְתֵּר,

לֹא הָאִישׁ.

הוּא בִּכְלָל לֹא מַרְגִּישׁ

בְּלִבָּהּ הַמְּפַרְפֵּר

לְפָנָיו,

מַכֶּה בְּאֶצְבַּע עַל הַקְּלִיד, פּוֹקֵד: "תָּשִׁירִי".

וְשׁוּב: נָמוּךְ יוֹתֵר, "תָּשִׁירִי". קוֹל חָלוּשׁ מִתְנַדְנֵד בֵּין שְׂפָתֶיהָ, גּוֹוֵעַ

מוּל מַבָּטוֹ הַקַּפְּדָן, נִסָּיוֹן נוֹסָף – אֶצְבָּעוֹ עַל קְלִיד אַחֵר: "לָשִׁיר!" ,

פָּנָיו הַזָּרִים זוֹעֲפִים, עֵינָיו עֲצוּמוֹת, רֹאשׁוֹ מֻטֶּה בְּרִכּוּז, מִשְׁתַּדֶּלֶת לֹא לָזוּז, רַק –

אָזְנָיו כְּרוּיוֹת לְקוֹלָהּ הָרוֹעֵד, הַמְּזַיֵּף אֶת הַטּוֹן הַמְּדֻיָּק.

"זֶה הָאַחֲרוֹן – תָּשִׁירִי", הִנֵּה הִיא נְמוֹגָה

הַהִזְדַּמְּנוּת הָאַחֲרוֹנָה, נְסוֹגָה

בַּלָּאט,

בֵּין קַוֵּי הַמַּרְצֵפוֹת כַּף רֶגֶל קְטַנָּה, פְּסִיעָה אַחַת, וְעוֹד אַחַת,

מֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בִּשְׁלִילָה "זֶה לֹא בִּשְׁבִילָהּ" –

וְהִיא – הַקּוֹל הַמְּזַיֵּף נֶחְנָק בִּגְרוֹנָהּ, הוֹלֶכֶת, מִתְרַחֶקֶת מִכֻּלָּם,

"אֵיךְ הָיָה?" מוֹשֶׁכֶת בִּכְתֵפֶיהָ "סְתָם" –

מִסְתַּלֶּקֶת לַחֻרְשָׁה. שָׁם

אַף אֶחָד

לֹא יִרְאֶה

כְּשֶׁתִּתְיַפֵּחַ עַל סַפְסָל בַּצַּד,

לְבַד,

מְחַבֶּקֶת אֶת בִּרְכֶּיהָ אֶל מִצְחָהּ, קְצוֹת צַמּוֹתֶיהָ הַמְּלוּחוֹת מִדְּמָעוֹת שְׁמוּטִים

עַל חָזָהּ הַשָּׁטוּחַ, בַּגּוּפִיָּה הַלְּבָנָה מִתְפַּשְּׁטִים

שְׁנֵי כְּתָמִים כֵּהִים.

אֵין דָּבָר, תַּגִּיד לַיְּלָדִים

שֶׁהַשֵּׂעָר נִרְטַב מֵהַמִּקְלַחַת.

עַכְשָׁו שֶׁקֶט.

רוּחַ קַיִץ קַלָּה פּוֹרֶטֶת

חֶרֶשׁ עַל הָעֲנָפִים, טְרַקְטוֹר רָחוֹק מְטַרְטֵר, צִפְצוּף צִפּוֹרִים מְשׂוֹחֲחוֹת,

רִשְׁרוּשׁ בַּשִּׂיחַ – רַק חֹמֶט דַּק,

זָרִיז, חָמַק.

נִרְגַּעַת. בּוֹלַעַת

אֶת שְׂרִידֵי הַבֶּכִי הַנִּדְחָק, מִבְּלִי דַּעַת מִתְכַּוְּצִים לָהּ

מֵיתְרֵי הַקּוֹל אֲשֶׁר הֻשְׁתַּק –

יָפֶה מְאֹד. מִתְגַּבֶּרֶת.

כָּכָה מִתְנַהֶגֶת יַלְדָּה בּוֹגֶרֶת! נֶהֱדֶרֶת, רַק אֵינֶנָּה מֻכְשֶׁרֶת

לְנַגֵּן בִּפְסַנְתֵּר.

נוּ, אָז מָה? הִיא תִּמְצָא לָהּ מַשֶּׁהוּ אַחֵר! צָרִיךְ לָדַעַת לְוַתֵּר.

עִזְבִי כְּבָר אֶת הַמַּנְגִּינָה בַּשִּׁיר שֶׁלֹּא נוֹלַד,

כִּי זַיְפָנוּת זֶה מַשֶּׁהוּ מוּלָד!

תִּרְאִי אֶת אִמָּא! מְזַיֶּפֶת בְּלִי בּוּשָׁה, כְּשֶׁהִיא שׁוֹטֶפֶת תָ'רִצְפָּה, לֹא מַרְגִּישָׁה

אֲבָל כֻּלָּם שׁוֹמְעִים מֵהַמִּרְפֶּסֶת הַפְּתוּחָה,

אֵיךְ הִיא שׁוֹפֶכֶת אֶת קוֹלָהּ עִם זֻהֲמַת הַמַּיִם עַל הַמִּדְרָכָה,

אַתְּ מַסְמִיקָה כִּי הַשְּׁכֵנָה עָבְרָה עַל יָד וְגִחֲכָה,

וּמֶה חָשַׁבְתְּ, שֶׁאַתְּ –

בְּלִי טִפַּת

יְכֹלֶת מוּזִיקָלִית, כִּשָּׁרוֹן, אֲשֶׁר מַבְחִין בֵּין טוֹן לְטוֹן, יוֹדֵעַ לְכַוֵּן סֻלָּם נָכוֹן,

לֹא כָּל אֶחָד

נוֹלַד

לָשִׁיר – זֶה לֹא אָסוֹן!

וּמִי שֶׁלֹּא מֻכְשָׁר – שֶׁלֹּא יָרִים קוֹלוֹ, הֵבַנְתְּ?

הֵבִינָה.

אָז, וְגַם עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִיא כְּבָר מְבֻגֶּרֶת,

אַךְ לִפְעָמִים נִפְרַם לוֹ צְלִיל-מְעַט, צָנוּם, נִרְעָד, (אֶפְשָׁר לוֹמַר עֻבָּר בִּלְבַד – אֲשֶׁר נָבַט

לַמְרוֹת כָּל אֶמְצָעֵי הַמְּנִיעָה)

לָשִׁיר אוֹתוֹ –

נִכְסֶפֶת

וְנִזְהֶרֶת,

כָּנָף שְׁבוּרָה לֹא נִרְפְּאָה,

כָּנָף שְׁבוּרָה בְּלֵב יַלְדָּה עוֹד מְפַרְפֶּרֶת.