פסטיבל נשות האדמה בבקעה אל ערבייה.

https://www.facebook.com/erit.digmi/media_set?set=a.10154012008039185.1073742001.545834184&type=3&hc_location=ufi

צילומים מתוך הפייסבוק שלי מיום הפסטיבל.

 אתמול בפסטיבל נשות האדמה בבקעה, חיבור של מאות נשים יהודיות ,ערביות,חילוניות,דתיות ראשון מסוגו.

 https://www.facebook.com/ardamawomen/כאן בקישור פרטים על ההפקה, המפיקות וכל מה שהיה שם.

תמכתי ברעיון מהרגע הראשון שפגשתי את הפרסום בפייסבוק. אני אשה חברתית, מפיקה ארועים חברתיים ויזמית פרוייקטים חברתיים ברמות שונות. מטפחת מס' מעגלי נשים ומעוררת אותן להחשף לתכנים /פסטיבלים וכנסים שונים בארץ.

התקשרתי להפקה ואמרתי יש לי אוטובוס וירטואלי… תחשיבו אותנו קבוצה עם מחיר לקבוצה ואדאג לצרף חברות שלי מכל הארץ.

ואכן כך היה הגענו דרך ה"קבוצה של אירית" כ-20 נשים , רובן מחוברות אלי מתקופות שנוות בחיי, כמו גן הילדים (לפני שישים שנה ויותר), בי"ס יסודי,צבא,מקום עבודה,וחברות מפרוייקט ייחודי שלנו במושב שנקרא 60.90.60. כולנו בלי יוצא מן הכלל הגענו בהתלהבות גדולה.

אני יכולה לציין שזו הפעם הראשונה בחיי שלא ציפיתי לתמורה בעד האגרה… ז"א לא חיפשתי התרגשויות של מה יתנו לי??? נראה איך האוכל??? איזה סדנאות??? מה יש לקנות??? ועוד…

פעם ראשונה שהתחברתי מיד עם הכניסה שלי לחווה, לטבעיות של המקום הנפלא הזה "החווה האקולוגית", והתחלתי לצפות במתרחש לנגד עיניי.

זרימה של מאות בנות שכפי שציינתי לחלק אני מחוברת שגם הן הביאו חברות, עירבוב בין שני עמים, והמון המון אנרגיה נשית ועוצמתית שאין דברים כאלה.

רונית שפי פתחה בשירתה שגרמה תוך זמן קצר להקים את כל הנשים ולתת ידיים יהודיות לידיים ערביות והפוך, היתה פתיחה רשמית, ומשם התחילו פאנלים של נשים ערביות ויהודיות על במה אחת.

נצמדתי לאוהל הגדול ולא יכולתי להחמיץ מילה אחת, היה משהו ממגנט עבורי בדיבורים האיכותיים והעוצמתיים.

כולנו רוצות שלום, רוצות להיות חברות, אפשר לציין שפה ושם היו פלטות קטנות שגם להן נתנו מקום עם הרבה סובלנות… אבל מיד יישרו קווים.

אהבתי את כולן, אהבתי כל רגע.

שמחתי להכיר את רונית הבר העורכת הראשית של "סלונה" האתר המיוחד הזה שנותן חופש כתיבה ודיבור דרך הבלוגים והפוסטים שבתוכם. רונית נתנה מקום לפרסום הפסטיבל,

עודדה נשים לבא ולתת ביטוי בסלונה, הרגשתי צורך לגשת לרונית ללחוץ את ידה ולומר תודה על המקום הזה שיש לי כאן.

אני מלאת התרגשות ותחושות טובות על ההתרחשויות אתמול בפסטיבל, מרגישה שבאופן אישי עשיתי צעד חברתי ראשון לטובת השלום.

ועוד ידי נטוייה.

תודה למפיקות אירית.