פסטה ברוטב קרם דלעת של מסעדת נגילה

קרוב לשוק מחנה יהודה, בסמטה קטנה של מסעדות (ממש ע״י ״המוציא״ של אבי לוי) שוכנת מסעדת נגילה. הגענו בערב קר וקור ירושלמי זה קורררררר. בחוץ קיבלו את פנינו מנורות צבעוניות, כמו במסעדות שאנטי במזרח הרחוק. נכנסנו פנימה (יש כמה מדרגות) המקום היה חם ונעים. אחרי שבחרנו מקום ישיבה (לפי התאמת התאורה לצילום, כמובן) פגשנו את חנה יסמין בוריה – יפיפיה עם עינים ענקיות וטובות העוטה טורבן שכיסה את שערה. חנה הגדירה את עצמה כאחת המבשלות. כמה צניעות יש בה. הסתכלתי עליה כמה שניות ואמרתי לה שבא לי לאכול ממעשי ידיה.

כששאלתי למקור השם נגילה היא אמרה שהוא נגזר מהשם של אמא שלה – גילה. עוד היא סיפרה לי שהם שיפצו את המקום בעצמם, מה שבהחלט ניכר מהתפאורה והעיצוב, שמקרינים ביתיות וחום.

מה אכלנו? כדי להתרשם החלטנו לטעום מנת לחם ורטבים. קיבלנו ממרח פלפלים, טפנד זיתים, לימון כבוש ופסטו. וואו, הכל כל כך צבעוני טעים וביתי.

המשכנו עם מאפה קריבי – סהרון ענק מבצק מקמח מלא שנאפה במקום באותו רגע והגיע לוהט לשולחן עם סלט ירקות מגוון בתיבול מושלם. הבצק היה מופלא ואפוי היטב. המלית של המאפה כללה תפו״א בטטה קישואים וצנובר אך היה חסר בה עוקץ בצורת תבלין או עשבי תיבול שיוסיפו טעם. את איזון הטעמים קיבלנו כשאכלנו את המאפה יחד עם הטחינה הירוקה והסלט המתובל היטב שהוגשו כחלק מהמנה.

מנת פסטה ברוטב קרם דלעת וחלב קוקוס גנבה את ההצגה! אני רוצה כזה כל יום! זה הגיע עם פרמזן שהוסיף למנה אך גם בלעדיו המנה לא פחות ממופלאה. אני חייבת מתכון! ביקשתי, קיבלתי ואני משתפת אתכם כמובן.

הגענו לקינוח ובחרנו במנת ״פאי תפוחים״. כפי שתראו בתמונה, פאי זה לא, אבל אנחנו לא מתקטננים. למעשה קיבלנו עוגה מלאה בתפוחים, צימוקים וקינמון שהגיעה חמימה עם סורבה קוקוס. מבחינתי אפשר היה להסתפק בסורבה, אבל יש כאלה שצריכים עוגה ליד התה בסוף הארוחה, גם אם היא טבעונית, (מה שבהחלט היה מורגש). כאן עולה הסוגיה של הקינוחים הטבעוניים. היות שלא עושים שימוש בביצים ובחמאה, אולי כדאי מראש לעקוף את האתגר וללכת לכיוון של בצק פילו עם תפוחים, או מגולגלות תמרים?

-.-.-.-.-.-.-.-