חג פילוסופי ואמוציונלי עבר עלי ואלה המסקנות ממנו
מה זו משפחה?
משפחה זו המשפחה שנולדת אליה?
משפחה זו המשפחה שהקמת עם אהובתך (שבאה כבר עם משפחה מוכנה מראש)?
משפחה זו משפחה שיצרת עם החברים הקרובים, שבהרבה מאוד פעמים הייתה שם הרבה יותר מהמשפחה הגרעינית?
אז כמובן שהתשובה מורכבת, אבל אין לי בכלל ספק שאת חג הפסח הזה חגגתי עם המשפחה שלי!
ההורים כבר אינם בחיים והמשפחה הגרעינית שנותרה לא ממש מתפקדת. גם אסונות ומוות שעברנו, לא גרמו לקשרים הרופפים להתחדש ובכל זאת הייתי עם המשפחה שלי בחג הזה.
את ליל הסדר חגגנו עם חברים אהובים בסדר גדול של 22 א/נשים. לכל אחד יש את הרצונות שלו ומה שחשוב לו ולמשפחתו הפרטית. כל הסדר הזה עבר בנעימים רק בזכות הסבלנות ואורך הרוח שלהם והיכולת להכיל את כל המורכבויות האלה ועל אירוח מושלם והמון המון אוכל נהדר ויין משובח.
את שאר החג העברנו מאוד בנעימים עם המון חברים שפגשנו – בבית, טבע, אצל חברים אחרים ובערים שונות בארץ.
היינו משפחות של שתי נשים עם ילדים גדולים ומתבגרים וגם של שתי נשים עם ילדים קטנים, היינו משפחות של שני אבות עם תאומים ואפילו שלישייה (שבאה לבקר מהניכר) של ילדים בני שנה וחצי בממוצע, שהגיעו לעולם מהליך פונדקאות, היינו זוגות ללא ילדים שמתכננים כבר את הרחבת המשפחה וגם כאלה שלא מעוניינים בילדים וזה גם בסדר גמור, היינו גם עם יחידים ומקסימים, היינו גם משפחות של זוג אבות ואמא אחת ושלושה ילדים וגם היינו משפחות של אבא ואמא וילדים, כמה שזה נמצא לכם מוזר :-)…
בקיצור היה חג נהדר, עם הרבה משפחתיות והרבה הנאה.
המתכון הוא רק התירוץ לשפוך את הלב…
חרוסת פולנית:
מצרכים:
חבילת ממרח תמרים
2-3 תפוחי גרנד סמיט
150 גרם אגוזי מלך
חצי כוס יין תירוש
חצי לימון
רבע כפית קינמון
אופן ההכנה:
מעבירים את תכולת הממרח תמרים לקערה גדולה.
חותכים גס את האגוזים (לא לפורר יותר, כדי שיהיו מספיק מורגשים)
מקלפים את התפוחים ומגררים בפומפייה דקה ומייד בסיום סוחטים עליהם חצי לימון. גם כדי שלא ישחירו וגם כדי שיאזנו את כל המתיקות הזו וגם כי לימון מוסיף המון.
שופכים את התירוש והקינמון ומערבבים היטב.
למי שמעוניין – אפשר ליצור כדורים קטנים או להשאיר ככה.
יוצא טעים וממכר.
תמונה של חרוסת היא לא מראה כל-כך מללב ולכן בחרתי להעניק לכם צילום של עיצוב השולחן שעשתה אשתי שתחייה. כמו בישול בשבילי כך עיצוב וקישוט בשבילה. השנה השולחן היה מעוצב בהשראת "אנחנו עם הספר". במרכז השולחן היו ספרים ישנים, לכל אחד ניתנה מתנה אישית עם שמו של מחזיק ספרים לספרייה וחבקיי המפיות היו דף מהאנציקלופדיה העברית, שבתוכה הושחלה המפית.
היה מדהים!