*
פיק של התרגשות בראיון של המאסטרו
מדינה שלמה ציפתה שנה שלמה בחרדה גדולה לשלומו של צביקה פיק ואני מעריצה מושבעת שלו כבר ארבעה עשורים הייתי שבורת לב מדאגתי אליו.
השבוע זה קרה והוא הופיע לראשונה בציבור בראיון מצמרר שהעניק לחיים אתגר
כשהוא מתקשה ומתאמץ להביע את עצמו ,שנה לאחר האירוע המוחי שעבר.
היתה אנחת רווחה חשתי חמלה והיו גם דמעות, הרבה דמעות כשצפיתי במצבו של אליל נעוריי -" לא אני הוא האיש לא אני"
זה אירע לו "מעלה מעלה מעלה" בין השירים והמנגינות, שם הוא כמעט הלך לנו.
האירוע מתרחש לפני שנה, בדרכו חזרה של המאסטרו מלונדון לארץ ,קיבל צביקה פיק אליל נעוריי הנצחי ,אירוע מוחי.
רגע לפני ש"מת אב ומת אלול ומת חומם" הוא ניצל בזכות עירנות מעוררת השראה של דיילת במטוס שזיהתה את מצבו והצילה אותו.
מאז פיק נעלם מעיני הציבור וחודשים ארוכים אין שום מידע על מצבו,התקשורת מנסה ללקט כלשבב מידע על מצבו של פיק,אני לא מפסיקה לחשוש לשלומו לשמחתי
השבוע הוא הופיע והתייצב מול המצלמה לראיון אצל חיים אתגר לערוץ בקשת 12.
בכבודו ובעצמו,בכנות ובאומץ סיפר על הרגע בו הדרמה החלה בטיסה מלונדון ארצה שניגשה אליו הדיילת שמזהה "שמשהו לא טוב קורה לו "
באירוע ששינה את חייו וסיכם שנה של חרושת שמועות על מצבו הבריאותי אשר במהלכה היו גם כאלה שכבר הספידו אותו.
צפיתי מרותקת וחשבתי על השיר כאילו ניבא את הנולד שלושה עשורים קודם.
"בין ים ויבשה בין אב לסתיו, יאור שלך יאיר בין חטאיו… ובעמעום הוא מחפש את הצלול."
צביקה מספר בראיון על נחיתת החירום בוינה והפינוי שלו לבית החולים.
"זה לא נעים פתאום לבד באמצע הלילה בבית החולים. אבל הבנתי שאנשים רוצים לעזור לי."
"לא יודעים שם שאני צביקה פיק. זה קטע אני חשבתי שיעשו בדיקות והביתה אבל התוכנית התקלקלה פתאום לא יכולתו ללכת ולא להגיד שום דבר."
"הביאו אותי לחדר וחיכיתי הרבה זמן ולא היה אף אחד."
חשבתי עליו כסופר סטאר שלזכותו עומדת שורה של נכסי צאן ברזל מהשירים היפים שזכתה התרבות הישראלית. חשבתי על האיש שהיה בשיאו -הצלחה,כסף,משפחה יפה,ומראה של צעיר נצחי מנוצנץ.
פתאום רגע קריטי שכזה שמטלטל את עולמו המושלם ,חשבתי עליו ועל תחושת חוסר האונים והפחד להיות לבד בבית חולים, בארץ זרה .
צפיתי מהופנטת ולא יכולתי לעצור את הדמעות.
בכיתי על אליל נעוריי ועל הנעורים שחלפו.
על כמה אני מאוהבת ונושמת כל שיר שלו ושרופה על הקול שלו ועל הכל שלו,
כולל הריש המתגלגלת והחולצות המנצנצות. כמה צביקה הוא גאון מוזיקלי ומלחין בחסד.
דמעתי על כך שהוא ודאי כבר לא יופיע יותר ונזכרתי בהופעה האחרונה שהיתה מדהימה באלמא בזכרון יעקב
והיו דמעות של שמחה על הכוחות והעוצמות שלו וכמה אופטימיות והנחישות יש לו לחיות ,ולהשתקם ורצון לחזור לשיר ולנגן, והוא יעשה זאת, אני בטוחה.
ראיתי כמה כוחות הוא שואב מהבית שלו והזיק שניצת בעיניו כשהוא דיבר על דניאלה בתו וכמה הוא מאושר שהיא מאושרת.
שמחתי על המזל שחזר ללכת ושהוא חי. חשבתי עליו ,אמן ענק שריגש דורות בשיריו האלמותיים, כנראה שהוא עתיר זכויות ואלוהים שומר עליו.
מדינה שלמה התרגשה ודמעה.
חיים אתגר היה עדין ומתחשב, הרגשתי את תחושת הסיפוק שלו מהפתיחות של צביקה כאילו תפס שלל רב.
מה שפיק לא שחרר שנים לתקשורת הוא נידב בראיון אחד ואתגר נראה היה שהתמוגג מההישג. יחד עם ההתרגשות שאלתי את עצמי
האם נכון היה לראיין את פיק במצבו? האם זה בסדר לחשוף ככה את חייו? ואז התעשתתי ונשמתי עמוק.
שמחה שהמאסטרו חי וקיים ואני בטוחה שהוא עוד ישוב ל"מוזיקה בלב היא חודרת ומדליקה את כל הנשמות וגם מדביקה בקצב רוגע את כל הגוף ואז מתחשק באוויר לעוף."
אני מתפללת להחלמתך המהירה ובטוחה שתחזור "רק נשארה גחלת עמומה של אהבת הקיץ הקדומה"