לפני כשמונה שנים חליתי בסרטן בלוטת הרוק, סרטן די נדיר (בדכ גידולים בבלוטת הרוק הם שפירים). פחד עז תקף אותי כשהבנתי שחליתי בסרטן. מלווה בפחד הזה עברתי סדרה ארוכה של הקרנות, עברתי אותן כמו מכונה, באופן אוטומטי וטכני לגמרי, מבלי לחשוב, כדי שלא אחוש פחד. הכל התחיל לאחר ההקרנות…התחלתי להרגיש רע, הפסקתי לאכול, כי אין לי בלוטת רוק אחת, הפה התייבש, נעלמה תחושת הטעם, הכל היה מר, ירדתי המון במשקל, התחלתי להקיא, לחטוף סחרחורות, ואף הגעתי לאשפוז בעקבות המצב. התחושות הרעות הכניסו אותי ללחץ והבנתי לפתע שאם אני אכנע לפחד הזה, אני לא אוכל להבריא. התחלתי לעבוד על המוח שלי, על המחשבות שלי, ולנסות לשלוט בהן. כאישה שהיתה חרדתית ופחדנית רוב חייה, התחלתי לשאול את עצמי במה עוזר לי הפחד? במה הפחד עזר לי כל חיי? האם הפחד מנע את מחלת הסרטן? האם היתה לי שליטה על המחלה? במשך כל חיי הייתי רזה, אכלתי אוכל רגיל, לא שמן, לא נגעתי במוצרי חלב, לא עישנתי, לא שתיתי אלכוהול, לא צרכתי סמים, אבל חוויתי מתחים רוב הזמן, כי אדם פחדן /חרדתי חווה מתחים, זו "המתנה" של הפחד. תמיד חשבתי שאם אני אהיה זהירה יותר, אתן לפחד לנהל אותי אולי אוכל למנוע דברים או אולי למנוע מחלות כי אני עירנית כל כך למה שקורה, מנסה להיות כל הזמן בשליטה, כך שאין סיכוי שאני אהיה חולה. והנה, הגיעה מחלת הסרטן והטיחה בי בפרצוף. ואז הבנתי…. מה הטעם בלפחד? מה התועלת של הפחד?
פחדתי כל חיי ועדיין קיבלתי סרטן, אז מה התועלת של הפחד הזה? הפחד הוא תוצר של המוח, הרי אין לנו באמת שליטה על רוב מה שקורה. האם אתם יודעם מה יקרה מחר? אז למה לפחד? הפחד מהמחלה היה פחד של חיים ומוות וכשעברתי את המחלה והתגברתי על הפחד הזה, הבנתי שאם הצלחתי לעמוד מול הפחד הזה ולנצח אותו, אז אני אוכל לעמוד מול כל פחד שהמוח שלי ייצר. הרי מה שקורה הוא שהמוח מייצר סרט (כל אחד מייצר את התסריט שלו בהתאם לחוויות שחווה כמובן לאורך החיים) ואז אנחנו מגיבים לסרט הזה בתחושה של פחד. אז בואו נבין שהפחד הוא סרט שאנחנו מאפשרים למוח לייצר. הפחד מעולם לא קידם אותי, הוא רק האט את הקצב שלי וגרם לי רק לטחון את המוח במחשבות שהיו רק מלחיצות אותי יותר. כשניתחו אותי פחדתי שהגידול יימצא כסרטני. אז פחדתי. ולמרות ועל אף הפחד, הגידול התגלה כסרטני. האם הפחד שירת אותי? האם זה מנע ממני לעבור את הניתוח להוצאת הגידול ? האם הוא מנע ממני לגלות שהגידול סרטני? ולאחר מכן פחדתי לבצע את ההקרנות, האם הפחד מנע ממני לבצע את ההקרנות? התשובה היא לא כמובן. אז שוב אני שואלת מה התועלת של הפחד? הרי למרות הפחד ביצעתי כל מה שביקשו ממני.
אז אם הפחד לא משרת אותי, אז מה עלי לעשות כדי להתגבר עליו? צעד אחד קטן, הצעד הראשון, שמנוגד לפחד.
פחדתי מהניתוח…הצעד הראשון היה לעלות על שולחן הניתוחים…פחדתי מהקרנות…ביצעתי את ההקרנה הראשונה ואז המשכתי את כל סדרת ההקרנות…וכד'. הרגשתי שחוויתי את הפחד הכי גדול בחיי….אז מה זה עבורי פחד מטיסות? פחד מלנסות דבר חדש? פחד מלדבר מול קהל? פחד מאי וודאות? פחדים קטנים שאוכל להתמודד מולם. הסיפור שלי לא אומר כמובן שאני נטולת פחדים…ממש לא… אני פשוט לומדת להתמודד איתם, ואפילו לנסות לא לייצר אותם…או להסיט אותם הצידה…
הבנתי שלהיות אמיץ ולהעז אין פירושו להפסיק לפחד, להיות אמיץ משמעותו ההבנה שיש משהו חשוב יותר מהפחד עצמו. אחרי שהתמודדתי עם המחלה.. כולם אמרו לי איזו אמיצה….ואני היום מבינה שאני פשוט הבנתי שהחיים יותר חשובים מהפחד עצמו שחוויתי ומה שעזר לי להתומדד עם הפחד.
אז ברגע שאתם חווים פחד….חישבו האם יש משהו יותר חשוב מהפחד עצמו שיעזור לכם להתגבר על הפחד? שאלו את עצמכם מה התועלת של הפחד שאני חווה עכשיו? הרבה מהפחדים נובעים ממקום של מה יחשבו אחרים עלי….גם לי היה פחד כזה. היום אני יודעת שזה פחד שאני מאפשרת למוח שלי לייצר…הרי לא הגיוני שמול אותו אתגר מישהו אחד יחוש פחד והשני לא. הרי איך יתכן שאני מפחדת מטיסות ומישהו אחר לא? מה יש לו שלי אין? שוב…כי פחד מיוצר על ידי המוח שלנו בהתאם לחוויות חיים שלנו….כשאתם חווים פחד תשאלו את עצמכם, מה יקרה אם אני בכל זאת אעשה צעד ראשון…..נניח מישהו יעיר משהו…אז מה יקרה? שום דבר לא יקרה!!!
…תעזו!תנסו!תתמודדו!תתקדמו!…סדרי העדיפויות בחיי השתנו בעקבות המחלה. כשאני חווה פחד היום…. אני קודם כל שואלת, מה התועלת בפחד הזה? מה הסיבה שהפחד הזה נוצר? הפחד הוא אשליה!! הרי ברגע שאני עושה את הצעד הראשון ומתגברת על הפחד… אני מבינה שלפחד אין משמעות, הוא אשליה שהמוח שלנו מייצר!!
שינוי תודעה משנה חיים.
שרון קוטא
