היום לפני 90 שנה (14.10.1926): מפורסם לראשונה ספר הילדים 'פו הדב' -מאת א.א. מילן.
"…בָּרֶגַע שְגִילִיתָּ אֵיזוֹ מֵכָּפּוֹת הָרָגְלַיּם הִיא הַכַּף הַיְמַנִית,
כְּבַר אֵין לְךָ הָרְבֵּה הִתְלַבְטוֹת בֶּקֶשֶר לְמִי מֶהֵן הִיא הַכַּף הַשְׁמַאלִית .
וְאַז נוֹתֶרֶת רָק הָבְּעָיָה בְּאֵיזוּ מֵהֵן לְהַתְּחִיל לִצְעוֹד…"
גיבורי הספר הם:
* דובון {חביב גרגרן אופטימי וטפשון בשם פו ("דוב בעל מוח קטן מאוד")},
* הילד כריסטופר רובין (הנקרא על שם בן המחבר, כריסטופר רובין מילן), וחבריהם –
* חזרזיר (פיגלט, היצור הקטן חבר ופחדן),
* אי-יה (חמור זקן ועגמומי, פסימיסט נצחי),
* טיגר (הקופצני והשוויצר) ארנב (יעיל להפליא),
* רו (תינוקה השובב),
* וינשוף (החכמולוג הנפוח שיודע לכתוב).
כשהיה כריסטופר רובין, בנו של הסופר, בן שנה, הביא לו אביו מתנה – דב צעצוע מכוסה פרווה. הדב זכה לשם "ויני" כשמה של דובה שהובאה לגן החיות של לונדון מהעיר ויניפג שבקנדה.
מאותו היום הפכו כריסטופר והדב לחברים טובים, שיחקו ביער הדמיוני ברצפת החדר, ושוחחו זה עם זה.
מילן, שהיה סופר עוד לפני פרסום פו הדב, כתב שיר קצר על החברות האמיצה בין השניים, אשר נשלח ופורסם בעיתון ילדים חשוב.
בסיפורי "פו הדב", כריסטופר רובין הוא הילד אשר מקשיב לסיפורי פו וחבורתו מפי אביו. הסיפורים מלאי קסם והרפתקאות המתרחשים ביער אשדון.
ביער מקיימים החברים מערכת יחסים מגוונת ומיוחדת, המעמידה אותם פעמים בצרות ופעמים בשמחות.
זהו מעין מיקרוקוסמוס של החברה, כאשר כל חיה היא בעלת אופי המייחד אותה ולכל חיה גם דפוסי התנהגות קבועים.
אחד מסודות הקסם של הספר היא האמפתיה המוחלטת שבה מתייחסים הסופר, כריסטופר והחיות אל החסרונות, הגחמות וחוסר המושלמות של כל אחד ואחד. נקודת המבט אל החיות היא לא דרך תוצאות מעשיהן, אלא דרך הכוונה.
החיות מנהלות את אורח חייהן, מחליטות על מעשיהן ומהלכיהן ונושאות בתוצאות. גם הן, כמו בני האדם, בעלות מגרעות אשר לרוב גוררות אותן לבעיה חדשה ומסוכנת מקודמתה.
עם זאת, כל חיה יודעת כי אם תיקלע לצרה, קושי או סכנה, היא תוכל לסמוך על חבריה כי יסייעו לה. כל חבר יכול לעזור ולתת יד בדרך המיוחדת לו, כדי להחזיר את המצב לקדמותו. חשוב לזכור כי כל החיות אינן מאיימות זו על רעותה בטרף, כולן צמחוניות, וחיות יחד בהרמוניה.
הציורים בספר הפכו לחלק בלתי נפרד צויירו ע"י הרנסט שפארד, מלבד פו עצמו, שצויר על ידי גראהם שפארד, בנו של המאייר.
ספרי פו הדב משכו את לבם של ילדים ומבוגרים כאחד.
הספר מכיל אמירות פסיכולוגיות-פילוסופיות שונות.
פו למשל מעיד כי הרגע המאושר ביותר בחיים הוא הרגע שלפני אכילת הדבש. פו הדב במעשיו, התנהגותו ודרך חשיבתו משקף פילוסופיית חיים משלו שעיקריה:
א. חשוב להנות מרגע ההווה.
ב. לא צריך למהר לשום מקום.
ג. אפשר לחוש אושר מדברים קטנים.
ד. כדאי להיות אופטימי ולא לכעוס על עצמך או אחרים.
ה. חשוב לעזור ולעודד אחרים.
ו. להיות סבלני כלפי האחר.
ציטוטים:
"והטעם היחידי לקול זמזום, הריהו, כפי שידוע לי – דבורה, והטעם היחידי שיש לה לדבורה להיות דבורה, הוא, כפי שידוע לי – הדבש. והטעם היחידי שיש לו לדבש להיות דבש, הוא, כפי שידוע לי – כדי שאוכל לאכול אותו." (עמוד 9)
"וכששאל השפן 'דבש או שמנת מתוקה ללחם?' נתרגש פו מאד והשיב: "גם זה וגם זה!" ומיד, כדי שלא ייראה רעבתן, הוסיף ואמר: "אבל אל תטריח את עצמך בגלל הלחם" (עמוד 30)
"קשה לה לחיה קטנה," אמר חזרזיר בקול בוכים, "להיות אמיצת לב" (עמוד 103)
"בקומך בבקר משנתך, פו," אמר לבסוף חזרזיר, "מה אתה אומר לעצמך?"
"מה יש לארוחת בוקר" השיב פו. "ואתה, חזרזיר, מה אתה אומר?"
"אני אומר: מי יודע מה יתרחש היום."
פו הניע ראשו מתוך הרהורים. "הרי זה בעצם אותו הדבר, אמר." (עמוד 173)
"הנהרות יודעים: לא צריך למהר, בסוף הם יגיעו לשם – איך שלא יהיה".
"אין איש שלא ירגיש בשמים אם יש לו בלון. מנופח כמובן".
"הבטח לי שתזכור תמיד: אתה אמיץ יותר ממה שאתה מאמין, חזק יותר מאיך שאתה נראה, וחכם יותר מכפי שאתה חושב."
—–
וכל מי שלא קרא, או שצריך להתעודד בימים שכאלה, מוזמן להנות.
—–
(נכתב מתוך ויקיפדיה, ויקציטוט ודף הפייסבוק 'יום בהסטוריה')
