לפני 10 שנים בדיוק פתחתי את הבלוג הראשון שלי. זה היה הפוסט שהעליתי:
מצחיק שכל כך הרבה דברים השתנו מאז אותו פוסט, וחלק נשארו בדיוק אותו הדבר – למשל התחושה בזמן המחזור שלי שאני מקווצ'צ'ת ומרגישה חסרת חן. (כמו עכשיו למשל, אז אנא כתבו רק תגובות משמחות לפוסט שנחצב כאן בדרך לא דרך)
באותם ימים עבדתי בהנאה כמאיירת ומעצבת שכירה בסטודיו מתוק למיתוג ולעיצוב אריזות. אלה חלק מהעבודות שיצרתי שם במסגרת עבודתי. במקביל לעבודה המסחרית שיצרתי שם תמיד אהבתי ליצור דברים משלי: קומיקסים, איורים, וכל מיני דברים לשמר את הרוח החופשיה והאמנותית. לימים עברתי לעבוד בסטודיו גדול יותר, במהלך התקופה הזו התחתנתי עם בן זוגי המוזיקאי ארנון דה בוטון, ויחד ציפינו לילדנו הראשון. את תקופת ההריון תיעדתי בקומיקס ״עגולה״ שהתפרסם מדי חודש במגזין ״להיות הורים״. הנה הצצה לחיי כהריונית במשרד, שמות המשתתפים שמורים במערכת.
עם הלידה שחלה כמעט לפני 7 שנים השתנו חיי בכל כך הרבה מובנים. מלבד זה שהפכתי לאמא לתינוק קטן וחמוד והייתי בשוק מסוים, החלטתי לא לחזור להיות שכירה ולצאת לדרך חדשה.
אמרתי לבוס (החתול הענק שבקומיקס) שכעת יש לי בוס חדש. התכוונתי לתינוק וכמובן שהבדיחה לא הובנה, וגם אני בעצמי לא הבנתי, שמעתה אני הבוסית החדשה של עצמי, וזה הולך להיות לא קל אבל כייף ומרגש בטירוף. בין בקבוק לחיתול, עבדתי באופן עצמאי עבור לקוחות חדשות שאהבו את הבלוג שלי והתחברו לעבודותיי. בין גרעפס לשינה טרופה גם הזלתי כמה דמעות חלקן של אושר חלקן של תסכול או עייפות – אבל בעיקר ידעתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה ושהשמיים הם הגבול.
*המשך יבוא*